הי לכולם,

אני ממשיך את המאמר הקודם שלי,, על פילוסופית ההשקעה של גאון ההשקעות בנג'מין גראהם.

מר שוק לא יקבע ערך אמיתי

1.גראהם נותן כ-משל, שליטה בעסק פרטי כמשקיע איכותי במניות. קבלו את התסריט הבא- נאמר שיש לכם חלק בעסק פרטי כל שהוא,שעליו שילמתם 1000 דולר.השותף שלכם לעסק שמו "מר שוק" והוא מידי יום,מעריך באזניכם כמה לדעתו שווה העסק שלכם והוא מציע לקנות מכם לפי השווי הזה שנדמה לו, או לחילופין למכור לכם את החלק שלו.

לעיתים,הוא אכן מדייק, ולעיתים ,הוא פחדן או חמדן באופן מיוחד.

השאלה היא כזו- האם כאנשי עסקים חכמים,תניחו לשיחה היומית עם "מר שוק" לקבוע את דעתכם לגבי הערך שאתם חושבים שהעסק שלכם שווה?

בואו נאמר כך, ברור שאיש עסקים טיפש יעשה הרבה עסקים על בסיס יומי או קרוב לכך עם מר שוק, אבל איש עסקים חכם,יחכה להצעה נדיבה על ערך העסק כדי למכור אותה למר שוק ולא לתת לו להחליט במקומכם לעולם.

אני מקווה שכולם מבינים את הנמשל. גראהם חושב,שלא מוכרים מניות בגלל קפריזות או מחיר לא הוגן ויש לחכות שהמחיר יגיע לשווי הראוי.

מניות צמיחה? תלוי באיזה מחיר

2.אבל רגע, מה השווי הראוי?מה נחשב רמה בה אני קונה ורמה בה אני מוכר?

פה לא נכנסים אלמנטים טכניים כלל אלא פונדמנטליים,אני לא אכנס לפירוט החומרים כי מי שלא מבין בדוחות כספיים יתקשה להבין על מה אני מדבר,אז אנסה להסביר יותר על הפילוסופיה מאחורי הרעיון שלו.

בגדול, גראהם לא קונה מניות במכפיל יקר נקודה וזה לא מעניין אותו שמדובר במניית צמיחה מהסרטים.

הוא למשל לא היה קונה במכפיל הזה את NVDA למשל, התאוריה שלו היא שבסוף תבוא "הכאפה" ותרסק את הניירות האלה.

אם אני מנסה לנתח את הסיבה לכך הוא שבד"כ הניירות האלה יהיו תמיד מתומחרים במכפילים גבוהים מידיי ובעצם יגלמו את העלייה הצפויה ברווחיות של החברה.

זה לא שהוא מבטל מניות צמיחה, אבל הוא מוכן לקנות אותם רק ברגעי משבר קיצוניים מאד.

דוגמא מצויינת שאני יכול לחשוב עליה היא OLED, חברת צמיחה חזקה שחטפה מכה קשה למטה ובמכפיל טוב תהיה הזדמנות כמו בספר של גראהם.

חברה בלי חוב, מזומן של 460 מיליון דולר, וצמיחה חזקה מאד שצפויה לחזור לעצמה החל מ2019 לפי דיווחי החברה.

גראהם טוען,שבשוק ההון המשקיעים חסרי סבלנות, אין להם אורך רוח לחכות והם מעלים חזק או מורידים חזק ניירות וצריך לדעת לנצל את זה ולקנות עסקים במחיר טוב, עם דגש על מחיר טוב.

לא רק חברות טובות-גם מחיר הגון

3.אז לפני שניגע בהתנהלות עצמה בבורסה, בואו ניגע בעקרונות ההשקעה שלו-

א.גיוון של בין 10-30 מניות מקסימום.

ב.כל מנייה בתיק,חייבת להיות של חברה גדולה, מוכרת, ולא ממונפת יתר על המידה.

ג.לכל מנייה בתיק צריך שתהיה היסטוריה ארוכת שנים של חלוקת דיבידנד.

ד.הקנייה חייבת להיות במחיר הגון. במכפילים נמוכים עד כמה שניתן.לעולם לא יותר ממכפיל רווח של מעל 20.

4.באופן יוצא דופן ודי שונה מכולם,גראהם לא היה מסתכל במניות שפרצו שיאים חדדשים,אלא במניות שנמצאות בתחתית של התחתית!!

ושם היה מחפש את המציאות…

ברור שבתקופה של מפולות כל מנייה שנייה נמצאת בקטגוריה הזו, אך גם בשוק רגיל אפשר למצוא כאלה (ג'נרל אלקטריק יכולה להוות דוגמא נכון לכרגע).

העניין המטורף הוא, שלגראהם אין עניין "בשיח" עם מר שוק. הוא ימתין בשקט להפתעות..וזה נורא מעניין ענייןההפתעות האלה…כי הוא הולך על הניירות שכל הפתעה שלהם יכולה לגרום לזינוק, ולא כאלה שהמחיר כבר מגלם את כל הטוב…

שכל אחד ישאל את עצמו, כמה באמת ישלו "את האומץ" לקחת נייר שנמצא בתחתית של התחתית ולא להתחיל "לבכות" מול המסך שהיא יורדת לו עוד 20-30 אחוז תוך חודשיים? מעט מאד אנשים. גראהם ראה בזה יתרון בירידות האלה. כיצד?אז בואו תשמעו-

השקעות בכל העולם

5.גראהם עשה עבודת מחקר איכותית מאד על החברות שהוא משקיע בהם וברגע שהתחיל להשקיע, הוא השקיע באופן קבוע בכל חודש או רבעון…כלומר, אם הנייר ירד עוד הוא עשה מיצוע, כך שלא הזיז לו יותר מידי אם יש נפילות בשוק. בעזרת השיטה שלו הוא ראה בזה יתרון.הוא קרה לשיטה הזו "מיצוע ערך קבוע".

גראהם היה איש צנוע בעצם. הוא "הודה",שאינו יכול לחזות את העתיד בשוק המניות ולכן היה בונה מערך של מיצועים קבוע.לא עניין אותו ביום יום עם השוק יירד או יעלה, כי בכל מקרה זה היה משרת את האינטרס שלו.

6.גראהם היה מקפיד להשקיע גם במניות או תעודות מחוץ לארה"ב. הוא טען שכדאי להיות חשוף לוד כלכלות על מנת לפזר את הסיכויים להרוויח מיתרון כזה או אחר של שוק מניות מחוץ לארצו.

בפעם הבאה ,אני אעשה עוד פרק מסכם של תורתו של גראהם, ובשבוע אחרי אני אשאל את השאלה האמיתית –האם יש לנו סיכוי לעבוד לפי השיטה הזו? האם זה בשבילנו? ובכלל, האם זה עובד עדיין או שדברים השתנו?

נדבר על זה.