שלום לכולם,

אני ממשיך היום את הפרק השלישי על תורתו של בינג'מין גראהם, ונוגע בכמה נקודות מעניינות של אחד מענקי ההשקעות של כל הזמנים.

1.המניות שגראהם בוחר ,שלדעתו יתנו תשואה מעל הממוצעת צריכה לעמוד בשני פרמטרים משמעותיים-

א.עומדת במבחני חוסן.

ב.חיפוש חברה גדולה ולא פופולארית.

לרעיון להתמקד בחברות ענק שנמצאות בתקופה לא פופולארית תקשורתית,הנו האמונה הרווחת כי יהיו לה את היכולות להרים ראש בשל גודלה והחוסן הכלכלי שלה (ככה בין 10-30 חברות בתיק), מה שלא ייקרה בהכרח בחברות קטנות יותר, וכן שכל הודעה קטנה חיובית תהווה "סיפור גדול" שהמשקיעים יראו בחיוב.

סבלנות,סבלנות, סבלנות

2.מי שחושב, שהתשואה היתה באה תוך כמה חודשים ושלום על ישראל-טועה ובענק.כמה זמן השקעה נזקק? נפרט על זה יותר בסעיפים האחרונים.

3.בזמני שפל של השוק, היה הרבה יותר קל לגראהם למצוא מניות לקנייה, כי רבים מהמניות היו במצב שהוא חיפש.לא, זה לא שהחברות לא נפגעו, לפעמים עברו לרווח מזערי בלבד, אך גראהם העריך, כי בהמשך החברה תתאושש והוא החל לרכוש ממנה באופן קבוע בצורה חודשית קבועה.

4.שימו לב לקסם הזה- הרכישה באופן קבוע כל חודש בעצם "מנתקת" את החשש מפני מה יעשה השוק. הנייר עולה? על הכיפק. יורד? מצויין. מיצעת כלפי מטה במחיר טוב יותר.

מתחת להון העצמי

5.גראהם לא התרשם ממניות צמיחה מרשימה. הסטטיסטיקה בגדול לא עם החברות האלה לאורך זמן.רק 3% מהחברות הצליחו להתמיד בצמיחה זו לאורך של למעלה מעשור. ולכן גראהם לא היה חסיד גדול של מניות צמיחה שנסחרו מעל מכפילי רווח של 20-25.

6.גראהם גם חיפש מניות שנסחרות מתחת להון העצמי שלהן או קרוב לכך.אבל הוא לקח בחשבון, שלפעמים צריך להתאזר בסבלנות רבה מאד, עד שהמנייה תתחיל לרוץ ביחד עם התוצאות המשתפרות של החברה.

7.גראהם ראה יתרון ברור בלהיות משקיע פרטי ולא לשים את הכסף אצל מנהלי קרנות.

הסיבה היא, שהוא טען שהוא יכול להתעלם מירידות בלתי מוצדקות במחיר המניות, בעוד שלמנהל כספים מקצועי אין ברירה אלא לחקות את מהלכיו של "מר שוק", וללכת בעיוורון אחרי פסיעותיו התזזיתיות.

כמו כן הוא טען, שהקרנות חייבות לקנות מניות גדולות בלבד בגלל גודלן ולכן הם קונים את אותם ענקים ולפעמים במחיר מופרז. מה שהוא, כמשקיע פרטי- לא חייב לעשות.

8.גראהם סלד מחדשות כלכליות ועיתונים כלכליים בתקופות של ירידות. בזמן שהם התמקדו במפולות ובפנים המיואשים של המשקיעים, הוא התמקד בהזדמנויותהמציאה שנוצרו בירידות.הוא קיווה שצניחת המניות רק תלך ותעמיק ותיתן עוד ועוד הזדמנויות למשקיע ארוך הטווח.

9.גראהם התייחס גם למשקיעים שבודקים כל יום וכל שעה מה קורה בתיק שלהם. כן, בואו נקרא לילד בשמו- זה אנחנו. גם אני.

הוא טען כי משקיע צריך לדמיין כי למניות שלו אין כלל מחיר שוק וע"י כך ימנע את ייסורי הנפש הנגרמים לו בשל מוכרים אחרים במניות שלו שעושים טעות ובורחים מהנייר.

הוא טען שמשקיע בשוק הנדלן לא מתקשר כל שעה למתווך הנדלן שלו לשאול כמה מחיר השוק על הבית שהשקיע, והאם היה עושה כן והמחיר היה יורד, האם היה מוכר את הבית שלו בשל כך?

התשובה היא כמובן שלא. וכך גם צריך להביט על תיק ההשקעות. גראהם נותן אופק השקעה מובהק של בין 10-30 שנה. כן ,בלתי נתפס .אבל אלה המספרים רבותיי.

10.גראהם המליץ למשקיע לבנות "חוזה" כתוב ממש עם עצמו, בו הוא מתחייב להשקיע מידי חודש בחודשו במספר מניות שעומדות בקריטריונים, כאשר המכירה, שימו לב רבותיי, תתחייב להיות בעוד עשר שנים לפחות!!!

ובסעיף השני, המשקיע מתחייב בפני עצמו, שהחריגה היחידה למכירה תהיה רק אם יזדקק לכסף בשל דוחק אמיתי במזומן.

לקריאת הפרק הראשון על בינג'מין גראהם לחץ כאן

לקריאת הפרק השני על בינג'מין גראהם לחץ כאן