כתבת עומק
הפד צריך להעלות ריבית או להוריד? מה הנתונים אומרים שלושה שבועות לפני ההחלטה
· 9 דקות קריאה
התוכן אינו ייעוץ השקעות. זהו ניתוח כללי, ללא המלצה על נייר ערך וללא הבטחת תשואה.
נתונים מעודכנים ל־17 בנובמבר 2026. זה לא ייעוץ השקעות.
ב־28 באוקטובר 2026 הפד השאיר את הריבית בטווח של 3.75%–4.00%. שניים מתוך 12 חברי הוועדה הצביעו נגד, הנגידה ליסה קוק (Lisa Cook) ונשיאת הפד של קליבלנד בת' האמק (Beth Hammack), ושניהם רצו להעלות את הריבית ברבע נקודה. מאז, לפי CME FedWatch כפי שדווח ב־16 בנובמבר, השוק מתמחר סיכוי של 95.7% להעלאה של רבע נקודה בהחלטה של 9 בדצמבר, ו־4.3% להעלאה של חצי נקודה. אף אחד בשוק לא מתמחר הורדה.
כלומר השאלה שעל השולחן היא לא באמת "להעלות או להוריד". היא אם צריך להעלות שוב, או שהפד כבר עשה מספיק והאנרגיה, שמחירה כבר יורד, תעשה את השאר. כדי לענות על זה עברתי על הנתונים הגולמיים: מדד המחירים לצרכן (CPI), מדד ה־PCE, שוק העבודה, ציפיות האינפלציה ואומדני הריבית הניטרלית. בדקתי גם חמישה מקרים היסטוריים שבהם הפד עמד מול דילמה דומה.
איך הגענו לכאן
בספטמבר 2026 העלה הפד את הריבית לראשונה מאז 2023, ברבע נקודה ובהחלטה פה אחד. זו הייתה גם ההחלטה הראשונה של קווין וורש (Kevin Warsh) כיו"ר הפד. במסיבת העיתונאים אמר וורש: "I would be hard pressed to describe broad financial conditions as restrictive", כלומר שהוא יתקשה לתאר את התנאים הפיננסיים הרחבים כמרסנים, ושהוועדה "removed a dose of accommodation", הסירה מנה של הקלה. בתחזיות הרבעוניות (ה־dot plot) שפורסמו באותו יום, 16 מתוך 18 המשתתפים צפו לפחות העלאה אחת נוספת עד סוף השנה. החציון הוא ריבית של 4.1% בסוף 2026 ובסוף 2027, ואינפלציית PCE של 3.7% השנה ו־2.3% בשנה הבאה. וורש עצמו לא הגיש תחזית.
ברקע עומד זעזוע אנרגיה. ב־28 בפברואר 2026 החל מבצע ישראלי־אמריקאי משותף נגד איראן, שבנק ישראל מכנה Operation Roaring Lion, ו־Axios מייחס את האצת האינפלציה השנה לזינוק במחירי האנרגיה בעקבות המלחמה. בספטמבר קפץ סעיף הבנזין במדד ב־9.1% בחודש אחד. מאז המגמה התהפכה: ב־17 בנובמבר נסחרה חבית ברנט סביב 92 דולר, אחרי שסוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA) העריכה שהשוק יחזור לעודף היצע ברבעון הרביעי. בנק הפועלים כתב ב־8 בנובמבר שהמחיר ירד לכ־97 דולר.
מה הנתונים מראים
אינפלציה. מדד המחירים לצרכן עלה באוקטובר ב־0.4%, אחרי 0.6% בספטמבר, והמדד בניכוי מזון ואנרגיה (ליבה) עלה ב־0.3%, בפעם השלישית ברציפות. ללשכה לסטטיסטיקה של העבודה (BLS) אין הפעם נתון שנתי, כי בגלל השבתת הממשל ב־2025 לא נאספו מחירים באוקטובר 2025. לכן חישבתי שיעורים שנתיים מהסדרות ב־FRED:
- CPI כללי: 5.7% בקצב שנתי בשלושת החודשים האחרונים, 3.1% בשישה חודשים, וכ־3.8% בקירוב שנתי (13 חודשים).
- CPI ליבה: 3.75% בשלושה חודשים, 2.7% בשישה חודשים.
- PCE כללי בספטמבר, המדד שהפד מכוון אליו: 3.65% בשנה. PCE ליבה: 3.1% בשנה, וכ־2.9% בקצב שנתי בשלושה ובשישה חודשים.
לפי FRED, אינפלציית ה־PCE השנתית נמצאת מעל יעד ה־2% ברציפות מאז מרץ 2021, כמעט שש שנים. הנתון הכי חשוב כאן הוא שהליבה תקועה סביב 3%. זה לא רק דלק.
ציפיות. ציפיות האינפלציה לשנה קדימה בסקר אוניברסיטת מישיגן עלו ל־4.6% בספטמבר. בשוק האג"ח התמונה רגועה יותר: האינפלציה הגלומה לחמש שנים עומדת על 2.25% ולעשר שנים על 2.20%. משקי הבית מודאגים, השוק פחות.
צמיחה ותעסוקה. התוצר הריאלי צמח ברבעון השלישי בקצב שנתי של 3.4%. המשק הוסיף 165 אלף משרות באוקטובר, הרבה מעל התחזית שעמדה על כ־65 אלף, והאבטלה ירדה ל־4.1%. הממוצע לשלושה חודשים הוא 137 אלף משרות. אינדיקטור סאם (Sahm), שמאותת על מיתון כשהוא חוצה את 0.5, עומד על 0.00. השכר הממוצע לשעה עלה ב־3.1% בשנה, פחות מהאינפלציה. כלומר אין כאן ספירלת שכר־מחירים, אבל השכר הריאלי נשחק.
ריבית ריאלית ונייטרלית. אמצע הטווח הוא 3.875%. בניכוי PCE ליבה (3.1%) הריבית הריאלית היא כ־0.75%. בניכוי האינפלציה הגלומה לחמש שנים היא כ־1.6%. לפי האומדנים של הפד של ניו יורק, הריבית הניטרלית הריאלית (r*) הייתה ברבעון השני של 2026 כ־1.65% במודל לאובך־וויליאמס (Laubach-Williams) וכ־1.0% במודל הולסטון־לאובך־וויליאמס (Holston-Laubach-Williams). מול האינפלציה בפועל, הריבית נמצאת בערך ברמה הניטרלית או מעט מתחתיה. זה תואם את מה שאמר וורש בספטמבר.
כלל טיילור. חישבתי את הכלל המקורי של ג'ון טיילור מ־1993 וגרסה "מאוזנת" שנותנת משקל כפול לפער התוצר. הרצתי שלוש הנחות ל־r* (2% כמו אצל טיילור, LW ו־HLW) ושלוש מדידות של פער התוצר (לפי CBO, לפי חוק אוקן ולפי HLW). כל 18 הצירופים נותנים ריבית בין 4.6% ל־7.4%. אף אחד מהם לא מגיע לרמה הנוכחית. גם הגרסה המקלה ביותר, עם r* של 1% ופער תוצר כמעט אפסי, מראה 4.6%. כלל טיילור הוא אמת מידה גסה ולא מתכון. בכל זאת, הכיוון שלו חד־משמעי.
הטיעון החזק ביותר להעלאה
הליבה תקועה סביב 3% והאינפלציה מעל היעד כבר שש שנים. ציפיות משקי הבית קרובות ל־5%. המשק צומח בקצב של יותר מ־3% והאבטלה מתחת לאומדן של CBO לשיעור האבטלה הטבעי (כ־4.4%). גם התנאים הפיננסיים לא מרסנים: פער התשואה על אג"ח זבל עומד על 3.23% בלבד, ואשראי עסקי זורם, כפי שאמר וורש. ב־10 בנובמבר אמר הנגיד כריסטופר וולר (Christopher Waller) שהפד צריך להעלות בדצמבר. לפי דיווח של Investing.com, נשיאת הפד של פילדלפיה, אנה פולסון (Anna Paulson), תמכה ב"further gradual tightening", הידוק הדרגתי נוסף. הסיכון שעומד מאחורי הטיעון הזה הוא שהציבור יפסיק להאמין ליעד.
הטיעון החזק ביותר להורדה
זעזוע ההיצע כבר מתפוגג. ברנט ירד לאזור 92 דולר, וה־IEA צופה עודף היצע. בשישה חודשים, ה־CPI ליבה רץ בקצב של 2.7% בלבד. מדיניות מוניטרית פועלת בפיגור של חודשים ארוכים, ולכן הידוק נוסף ייכנס לתוקף כשהאנרגיה כבר תמשוך את המדד למטה. בינתיים השוק עושה חלק מהעבודה: התשואה על אג"ח ל־10 שנים טיפסה ל־5.15% והריבית הממוצעת על משכנתא ל־30 שנה היא 7.11%. לפי איגוד הבנקאים למשכנתאות (MBA), הריביות האלה, בשיא של שלוש שנים, גורמות להאטה חדה במכירות הבתים ובנדל"ן המסחרי. גם השכר לא מאיץ. סטיבן מירן (Stephen Miran), לשעבר חבר מועצת הנגידים, אמר שההעלאה בספטמבר הייתה טעות.
הטיעון להמתנה
אין כרגע נתון שנתי רשמי ל־CPI, שוקי האנרגיה תנודתיים, והתשואות הארוכות כבר מהדקות. ההצהרה מאוקטובר מסמנת בדיוק את הגישה הזאת: "The accumulation of more information will help the Committee determine the policy stance", כלומר הצטברות מידע נוסף תעזור לוועדה לקבוע את המדיניות.
מה ההיסטוריה מלמדת, ואיפה ההשוואה נשברת
ארתור ברנס (Arthur Burns) ושנות ה־70. הפד בראשותו הקל שוב ושוב ברגע שהאינפלציה נרגעה. האינפלציה השנתית הגיעה ל־12.2% בנובמבר 1974 ול־14.6% במרץ 1980. איפה זה נשבר: אז הציפיות לטווח ארוך השתחררו. היום האינפלציה הגלומה לעשר שנים היא 2.2%. גם הפד של היום עצמאי ושקוף בהרבה.
פול וולקר (Paul Volcker), 1979–1982. ב־6 באוקטובר 1979 הכריז הפד על שינוי גישה למלחמה באינפלציה. ריבית הפד הממוצעת הגיעה ל־19.1% ביוני 1981, והאבטלה הגיעה ל־10.8% בנובמבר 1982. איפה זה נשבר: וולקר היה צריך ריבית ריאלית חיובית מאוד כדי לשבור אינפלציה דו־ספרתית. היום מדובר בכמה עשיריות אחוז מעל ה־3%, ולא באינפלציה של 14%.
אלן גרינספן (Alan Greenspan), 1994–1995. הפד הכפיל את הריבית מ־3% ל־6% בין פברואר 1994 לפברואר 1995, עוד לפני שהאינפלציה עלתה, והמשק נחת רך. האבטלה נעה בין 5.4% ל־6.6% באותן שנתיים, בלי מיתון. איפה זה נשבר: גרינספן פעל מנקודת פתיחה של אינפלציה נמוכה. היום הפד מתחיל אחרי שש שנים מעל היעד, ואין לו את האמינות של "הקדמת התרופה".
הורדות הביטוח של 1998. אחרי משבר רוסיה וקריסת קרן LTCM, הפד הוריד את הריבית שלוש פעמים, מ־5.5% ל־4.75%, בין ספטמבר לנובמבר 1998. איפה זה נשבר: האינפלציה אז עמדה על כ־1.6% והאיום היה פיננסי. היום אין משבר אשראי, ופערי התשואות צרים.
"זמני", 2021–2022. הפד הניח שהאינפלציה שאחרי הקורונה זמנית. ג'רום פאוול (Jerome Powell) הציג את הגישה הזאת בנאום בג'קסון הול באוגוסט 2021. ה־CPI הגיע לשיא של כ־9% ביוני 2022, והפד התחיל להעלות רק במרץ 2022. איפה זה נשבר: אז הריבית הייתה אפס והפער מכלל טיילור היה עצום. היום הפער קטן יותר, והפד כבר העלה פעם אחת.
ההקבלה שהכי מתאימה להיום היא 2021: זעזוע היצע שמתפוגג, ולצדו ליבה שלא יורדת. לא הייתי בוחר בה רק בגלל שהיא תומכת בתזה, אבל המנגנון זהה. המקרה של 1998 הוא תזכורת שהורדה מוצדקת כשהאיום הוא פיננסי, וזה לא המצב כרגע.
איך זה מגיע אליכם
- משכנתאות: הריבית על משכנתא ל־30 שנה בארה"ב צמודה לאג"ח ל־10 שנים ולא ישירות לריבית הפד. לכן גם העלאה בדצמבר יכולה דווקא להוריד את המשכנתאות, אם היא תשכנע את השוק שהאינפלציה תרד.
- אשראי לחברות: פערי התשואות צרים, ולכן לחברות עדיין יש גישה זולה יחסית למימון. הידוק נוסף פוגע קודם כול בחברות ממונפות.
- מניות: תשואה של 5.15% על אג"ח ממשלתי מתחרה ישירות בתשואת הרווח של מניות צמיחה יקרות. ככל שהתשואה גבוהה יותר, היוון הרווחים העתידיים מוריד יותר את שוויין.
- דולר: ריבית גבוהה יותר מושכת הון לדולר. אחרי מדד אוקטובר הדולר אכן התחזק.
- ישראל: בנק ישראל השאיר באוקטובר את הריבית על 3.25%, והאינפלציה בישראל ירדה ל־1.1% באוקטובר, לפי גלובס. בתנאים רגילים זה היה מצדיק הורדה. אבל השקל נחלש ב־13.6% מול הדולר מאז סוף מאי, לפי בנק הפועלים. העלאה של הפד מגדילה את פער הריביות ומוסיפה לחץ על השקל. ההחלטה הבאה של בנק ישראל תתפרסם ב־23 בנובמבר.
שלושה תרחישים
ההסתברויות כאן הן הערכה שלי ולא תחזית של גוף כלשהו.
- העלאה אחת ועצירה (כ־55%). הפד מעלה בדצמבר ל־4.00%–4.25%, בהתאם לחציון בתחזיות של ספטמבר, ואז ממתין. מה יאשר: ליבה של 0.2%–0.3% בחודש, ברנט מתחת ל־100 דולר, אבטלה סביב 4.1%. מה יפריך: ליבה של 0.4% ומעלה, או קפיצה בציפיות.
- סדרת העלאות (כ־30%). הליבה לא יורדת, הציפיות עולות, והפד ממשיך להעלות ב־2027. מה יאשר: PCE ליבה מעל 3.2%, ציפיות מישיגן מעל 5%, אינפלציה גלומה לחמש שנים מעל 2.5%. מה יפריך: האטה בתעסוקה.
- מפנה להורדות ב־2027 (כ־15%). האנרגיה צונחת, שוק העבודה נחלש והתשואות הגבוהות שוברות משהו. מה יאשר: אינדיקטור סאם מעל 0.5, תוספת משרות מתחת ל־50 אלף בחודש, פערי תשואות מעל 5%. מה יפריך: צמיחה של 3%.
המסקנה שלי
הנתונים לא תומכים בהורדת ריבית. הריבית הריאלית קרובה לנייטרלית, כל גרסה של כלל טיילור שחישבתי נמצאת מעליה, הליבה תקועה סביב 3% והמשק צומח. מצד שני, הנתונים גם לא תומכים במחזור העלאות ארוך. האנרגיה כבר יורדת, הליבה בשישה חודשים קרובה ל־2.7% והשכר לא מאיץ. מה שהנתונים כן מצדיקים, לפי הקריאה שלי, הוא עוד העלאה של רבע נקודה בדצמבר ואחריה עצירה ארוכה, עם נכונות מוצהרת להמשיך להעלות אם הליבה לא תרד. הסיבה העיקרית לא חוזרת לנוסחה כלשהי. היא קשורה לאמינות. אחרי שש שנים מעל היעד, ההיסטוריה של 1974 ושל 2021 מראה שעלות ההמתנה גבוהה יותר מעלות ההעלאה.
מה חשוב לזכור?
- הריבית עומדת על 3.75%–4.00% אחרי העלאה בספטמבר, והשוק מתמחר כמעט בוודאות העלאה נוספת ב־9 בדצמבר.
- PCE ליבה עומד על 3.1% בשנה, והליבה של ה־CPI עולה ב־0.3% בחודש כבר שלושה חודשים.
- הריבית הריאלית היא כ־0.75%, בערך באזור אומדני הריבית הניטרלית של הפד של ניו יורק (1.0%–1.65%).
- כל הגרסאות של כלל טיילור שחישבתי נמצאות מעל הריבית הנוכחית.
- לישראל זה משנה: העלאה בפד מקשה על בנק ישראל להוריד ריבית בזמן שהשקל נחלש.
מה עדיין לא ידוע?
- כמה מהאינפלציה היא תוצאה של האנרגיה וכמה ממנה נובעת מלחצים עמוקים יותר. בלי נתון שנתי רשמי ל־CPI קשה למדוד את זה.
- איך תיראה המסגרת החדשה של וורש. הוא הודיע על כוחות משימה ועל ישיבות אסטרטגיה ב־2027.
- מה יקרה במפרץ ובמצר הורמוז. התקיפות על מכליות עדיין נמשכות.
אילו נתונים כדאי לעקוב אחריהם?
ה־CPI והליבה החודשיים (בייחוד אם הליבה עולה ב־0.4% ומעלה), ה־PCE ליבה, דוח התעסוקה ואינדיקטור סאם, ציפיות האינפלציה של מישיגן והאינפלציה הגלומה לחמש שנים, ה־dot plot החדש שיפורסם ב־9 בדצמבר, ברנט, התשואה ל־10 שנים, פערי התשואות על אג"ח זבל, והחלטת בנק ישראל ב־23 בנובמבר.