אפרת קימלמן

כתבת עומק

המחסור שאף אחד לא רואה: למה שנאים הפכו לצוואר הבקבוק של מהפכת ה־AI

· 11 דקות קריאה

אפשר לגייס מיליארדים לחוות שרתים בתוך שבוע. את השנאי שיחבר אותן לרשת מחכים לקבל יותר משנתיים.

התוכן אינו ייעוץ השקעות. זהו ניתוח כללי, ללא המלצה על נייר ערך וללא הבטחת תשואה.

אחרי שיא צריכת החשמל של אוגוסט 2025, כשהביקוש בישראל הגיע לכ־17,300 מגה־וואט ושבר את השיא ארבעה ימים ברצף, חברת החשמל עשתה משהו שנשמע כמו פתרון חירום: היא הציבה ליד אשקלון תחנת משנה ניידת. בעלות של כ־20 מיליון שקל ואחרי שבעה חודשי עבודה, התחנה הוסיפה כ־30 מגה־וואט לאזור, עד שתוקם תחנה קבועה. זה לא סיפור על חוסר בחשמל. זה סיפור על חוסר ביכולת להעביר אותו, ובלב הבעיה עומד מכשיר שרוב המשקיעים לא חשבו עליו מעולם: השנאי.

שנאי כוח הוא הציוד שמעלה את מתח החשמל ביציאה מתחנת הכוח ומוריד אותו בדרך לעיר, למפעל או לחוות השרתים. לפי סקר של Wood Mackenzie מהרבעון השני של 2025, זמן האספקה הממוצע של שנאי כוח בארה״ב הגיע ל־128 שבועות, ושל שנאי חיבור לתחנות כוח (GSU) ל־144 שבועות. מתחת לשנאי יש שרשרת חומרים צרה עוד יותר: פלדה חשמלית מיוחדת שבארה״ב יש לה יצרנית מקומית אחת בלבד, ונחושת שמחירה יותר מהוכפל מאז 2019.

התזה של הכתבה פשוטה: מהפכת ה־AI נתקלת במגבלה פיזית, לא פיננסית. הכסף כבר כאן. מה שחסר הוא ציוד, מפעלים ופלדה, ואת אלה אי אפשר להדפיס. אבל מכאן לא נובע שכל מניה של ציוד חשמל היא הזדמנות. חברה מעניינת ומניה מעניינת הן שני דברים שונים.

מה זה שנאי, ולמה הוא פתאום חשוב

ב־20 במרץ 1886 הדליק המהנדס ויליאם סטנלי, שעבד עבור ג׳ורג׳ וסטינגהאוס, את הרחוב הראשי של העיירה גרייט בארינגטון במסצ׳וסטס. גנרטור ייצר זרם חילופין במתח של 500 וולט, ושנאים שהותקנו במרתפי החנויות הורידו אותו ל־100 וולט. זו הייתה ההדגמה המעשית הראשונה של מערכת זרם חילופין עם שנאים, והיא הייתה צעד מכונן בדרך לניצחון של זרם החילופין ב"מלחמת הזרמים" מול הזרם הישר שקידם תומאס אדיסון. הסיבה פשוטה: רק שנאי מאפשר להעביר חשמל למרחקים במתח גבוה ובהפסדים נמוכים, ואז להוריד את המתח לרמה בטוחה.

140 שנה אחר כך העיקרון לא השתנה. כל קילו־וואט שעובר מתחנת כוח לשרת של בינה מלאכותית עובר דרך כמה שנאים. שנאי כוח גדול הוא לא מוצר מדף: כל יחידה מתוכננת לפי מפרט של לקוח מסוים, והיא נבנית במספר מוגבל של מפעלים בעולם.

הרשת האמריקאית כבר הראתה מה קורה כשהמערכת הזאת נשברת. ב־14 באוגוסט 2003 קרס חלק גדול מהרשת בצפון־מזרח ארה״ב ובאונטריו. לפי הדוח של צוות המשימה האמריקאי־קנדי, נפגעו כ־50 מיליון בני אדם ונותק עומס של כ־61,800 מגה־וואט. הסיבות שם היו בעיקר תפעוליות: מודעות מצבית לקויה וגיזום עצים לא מספק. אבל הלקח נשאר: רשת היא מערכת שלמה, והיא חזקה כמו החוליה החלשה שלה. ב־2026 החוליה החלשה היא הציוד.

המספרים: זמני אספקה, מחירים וגירעון

Wood Mackenzie העריכה באוגוסט 2025 כי ב־2025 יהיה בארה״ב גירעון היצע של כ־30% בשנאי כוח ושל כ־10% בשנאי חלוקה. לפי אותה הערכה, הביקוש לשנאי כוח זינק בכ־116% מאז 2019, והביקוש לשנאי GSU, אלה שמחברים תחנות כוח לרשת, צמח ב־274%. המשמעות המעשית: כ־80% מאספקת שנאי הכוח בארה״ב ב־2025 הגיעה מיבוא, לפי הערכת החברה.

המחירים מספרים את אותו סיפור. לפי נתוני Wood Mackenzie, מחיר יחידה של שנאי כוח עלה בכ־77% מאז 2019. בדקתי את זה מול מדד מחירי היצרן של הלשכה לסטטיסטיקה של העבודה האמריקאית לענף ייצור השנאים. המדד עמד באוקטובר 2026 על רמה גבוהה בכ־92% מהממוצע של 2019, ועלה בכ־5.6% רק בשנה האחרונה. לשם השוואה, בעשור שבין 2010 ל־2019 הוא עלה בסך הכול בכ־6.5%. המדד של ציוד מיתוג עלה באותה תקופה בכ־73%. במילים אחרות, ענף שבמשך עשור כמעט לא העלה מחירים, כמעט הכפיל אותם בתוך שש שנים.

הצד השני של המשוואה מתחיל לזוז. לפי Wood Mackenzie ודיווחים בענף, יצרנים הודיעו מאז 2023 על השקעות של כמעט 2 מיליארד דולר בהרחבת קיבולת בצפון אמריקה. היטאצ׳י אנרג׳י מקימה בווירג׳יניה מפעל של 457 מיליון דולר שאמור להפוך עד 2028 למפעל שנאי הכוח הגדול בארה״ב. סימנס אנרג׳י בונה בשרלוט שבצפון קרוליינה את מפעל שנאי הכוח הראשון שלה בארה״ב, בהשקעה של 150 מיליון דולר, עם תחילת ייצור צפויה בתחילת 2027. איטון השקיעה 340 מיליון דולר במפעל בדרום קרוליינה. אבל מפעל שנאים לוקח שנים לבנות, לאייש ולהסמיך, ולכן רוב ההרחבות מבשילות רק ב־2027–2028.

השרשרת: מהשנאי לפלדה החשמלית ולנחושת

כאן הסיפור נעשה מעניין באמת. ליבת השנאי בנויה מפלדה חשמלית מכוונת־גרגר, GOES. זו סגסוגת ברזל עם כ־3% סיליקון, שעוברת תהליך עיבוד מדויק כך שהגבישים שלה מסודרים בכיוון אחד. התוצאה היא חומר שמעביר שדה מגנטי עם הפסדים נמוכים מאוד. זה לא מוצר שמפעל פלדה רגיל יכול להתחיל לייצר מחר.

בארה״ב יש לחומר הזה יצרנית מקומית אחת: קליבלנד־קליפס, דרך המפעלים של AK Steel בבאטלר שבפנסילבניה ובזיינסוויל שבאוהיו. ב־2020 תכננה AK Steel לסגור את פעילות הפלדה החשמלית שלה בגלל יבוא זול של פלדה ושל ליבות שנאים מוכנות. המנכ״ל לורנסו גונסלבס סיפר על כך בעצמו בעדות בקונגרס ב־2023. כלומר, לפני שש שנים בלבד ארה״ב הייתה קרובה למצב שבו לא הייתה מייצרת GOES בכלל.

בעולם התמונה הפוכה. לפי נתונים שהציגה Fastmarkets, סין ייצרה ב־2023 כ־620 אלף טונות GOES, כ־56% מהייצור העולמי. היצרנית הגדולה בעולם היא באוסטיל הסינית, ולצידה פועלות יצרניות ביפן, בקוריאה, ברוסיה ובאירופה. מי שמייצר שנאים לשוק האמריקאי עומד אפוא בין יצרנית מקומית אחת לבין יבוא שממוסה בכבדות.

גם הרגולציה האמריקאית הכירה במגבלה הזאת. כשמשרד האנרגיה האמריקאי פרסם באפריל 2024 את תקני היעילות החדשים לשנאי חלוקה, הוא ריכך את הטיוטה המקורית כך שכ־75% מהשוק יוכל להמשיך להשתמש ב־GOES ולא לעבור לסגסוגת אמורפית. התקן נכנס לתוקף רק ב־2029.

החוליה השנייה היא נחושת, שממנה עשויים הליפופים. מחיר הנחושת בבורסת המתכות של לונדון עמד ב־16 בנובמבר 2026 על כ־13,400 דולר לטונה, יותר מכפול מהממוצע של 2019, שעמד על כ־6,000 דולר. נחושת היא לא כל עלות השנאי, אבל היא נכנסת לכל יחידה, ולכן כל עלייה במחירה מגיעה בסוף לחשבון של חברת החשמל.

הגיאופוליטיקה: מכסים שמגינים וגם מייקרים

כאן נמצא הפרדוקס של המדיניות האמריקאית. הממשל רוצה ייצור מקומי, ולכן הטיל מכסים. אבל המכסים מייקרים גם את הייצור המקומי. לפי לוחות המכס האמריקאיים, יבוא GOES כפוף ב־2026 למכס של 50% לפי סעיף 232, וממקור סיני מתווסף מכס של 25% לפי סעיף 301. שנאי חלוקה, ליבות ולמינציות מופיעים ברשימות מוצרי הנגזרת של מכסי הפלדה. על מוצרי נחושת הוטל מכס של עד 50%. Wood Mackenzie העריכה כבר באוגוסט 2025 שהמכסים יעלו את עלות השנאים, גם המיובאים וגם אלה שמיוצרים בארה״ב מחומרים מיובאים.

ההיסטוריה של קליבלנד־קליפס מראה כמה המכסים האלה הם גם פוליטיקה תעשייתית. בנובמבר 2020 בירכה החברה על החלטת הממשל להחיל את סעיף 232 על ליבות ולמינציות מיובאות. היום אותם מכסים הם חלק מהסיבה שהשנאים יקרים. מבחינת מי שמחכה לשנאי, ההגנה על החוליה הצרה הופכת אותה לצרה עוד יותר, לפחות בטווח הקצר.

הטורבינות: אותו מחסור בגרסה אחרת

השנאים הם לא הסיפור היחיד. סימנס אנרג׳י, אחת משלוש יצרניות הטורבינות הגדולות בעולם, דיווחה ב־11 בנובמבר שהיא מפעילה חלק מהמפעלים 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. החברה הציגה יעד של שולי רווח של עד 22% ב־2030, וצופה שמחירי הטורבינות ימשיכו לעלות. אבל באותו אירוע אמר המנכ״ל כריסטיאן ברוך משפט ששווה לזכור: פחות מ־10% מצבר ההזמנות של החברה קשור ישירות למרכזי נתונים. זה גם הנתון החשוב ביותר בכתבה הזאת. המחסור לא נשען רק על ה־AI.

המאקרו: למה הביקוש הזה שונה

לפי Wood Mackenzie, צריכת החשמל בארה״ב עלתה בכ־7% מאז 2020, אחרי עשור של ירידה קלה. מעבדת לורנס ברקלי העריכה בדצמבר 2024 כי מרכזי נתונים צרכו ב־2023 כ־4.4% מהחשמל בארה״ב, ותחזית המעבדה היא 6.7% עד 12% ב־2028. הטווח הרחב הוא בדיוק אי־הוודאות שהשוק מתמחר.

אבל מרכזי הנתונים הם רק שכבה אחת. חברות החשמל מחליפות במקביל ציוד שהזדקן: לפי Wood Mackenzie, יותר ממחצית שנאי החלוקה בארה״ב, כ־40 מיליון יחידות, כבר עברו את אורך החיים הצפוי שלהם. הן גם מחזקות את הרשת מול מזג אוויר קיצוני, ומחברות אנרגיה מתחדשת. לכן מדובר במחזור השקעות רב־שכבתי, ולא בגל של לקוח אחד.

הריבית היא משתנה הנגד. הפד העלה בספטמבר את הריבית ל־3.75%–4.00%. חברות חשמל מפוקחות מממנות השקעות בחוב ומחזירות אותן דרך התעריף, וכשהריבית עולה, גם הרגולטורים וגם הצרכנים מתחילים לשאול שאלות על החשבון.

ומה בישראל? רשת ההולכה, תחמ״שים וחוות שרתים

בישראל החסם הבולט הוא ההולכה. תוכנית הפיתוח של מערכת המסירה, שאושרה בנובמבר 2023, מוערכת בכ־25.8 מיליארד שקל. מבקר המדינה מצא ב־2024 שב־97 מתוך 361 פרויקטים נרשמו עיכובים של כשלוש שנים בממוצע. רוב העיכובים בישראל נובעים מאישורים סטטוטוריים ומהתנגדויות לתוואי קווים, ולא בהכרח מזמני אספקה של ציוד. ובכל זאת, כשהתכנון מתעכב והציוד מתייקר בעולם, שני העיכובים מצטברים.

אל התמונה הזאת נכנסו חוות השרתים. ב־18 באוקטובר 2026 פרסמה רשות החשמל לשימוע הצעת החלטה שמגבילה כל חוות שרתים חדשה ל־200 מגה־וואט. היא מקצה מכסה של עד 1,000 מגה־וואט, ועוד עד 300 מגה־וואט לצרכים מקומיים. כל מבקש חיבור יידרש להעמיד ערבות של 2 מיליון שקל לכל מגה־וואט. לפי מסמך הרשות, כבר ניתנו התחייבויות לחיבור של כ־2 ג׳יגה־וואט, והרשות מעריכה שחוות שרתים עשויות לצרוך כ־20% מהחשמל בישראל ב־2030. כשרגולטור מקצה חשמל במכסות ומבקש ערבויות, זה סימן שהחוליה החלשה היא הרשת ולא היזמים.

ההשלכה לישראל כפולה. ישראל לא מייצרת GOES, ולכן היא קונה שנאים וחומרים באותו שוק עולמי שבו חברות החשמל האמריקאיות מתחרות על מקומות בתור. לכן התייקרות עולמית, גם אם לא כל הנתונים האמריקאיים חלים עליה, עלולה להגיע גם לתעריף החשמל הישראלי. זו השערה שלי, ולא נתון שפורסם.

מי מרוויח: חברה מעניינת לעומת מניה מעניינת

יצרניות הציוד נמצאות בעמדת כוח שלא הייתה להן עשרות שנים. אבל השוק יודע את זה. מניית סימנס אנרג׳י עלתה פי יותר מעשרה מתחילת 2024 ועד אפריל 2026, לפני שירדה בגל המכירות של מניות ה־AI. גם בכתבה שלנו על פאוול ראינו שענף ציוד החשמל כולו ירד בחדות מהשיאים של אמצע 2026, ושבנובמבר הפכו מרכזי הנתונים לנושא פוליטי טעון בארה״ב.

קליבלנד־קליפס היא מקרה מבחן מעניין. היא מחזיקה בחוליה הצרה ביותר בשרשרת, אבל רוב העסק שלה הוא פלדה רגילה לתעשיית הרכב. מי שקונה אותה כדי להיחשף ל־GOES קונה בעיקר מחזור פלדה. המסקנה הזאת נכונה לכל הענף: מחסור אמיתי לא הופך כל מניה לזולה. השאלה היא תמיד כמה מהמחסור כבר מגולם במחיר.

הטיעון הנגדי: אולי אין מחסור בכלל

הטיעון הנגדי החזק ביותר לא מגיע מאנליסטים, אלא מהשטח. מגזין POWER ראיין בינואר 2026 את פטריק טארבר, מתווך שנאים, שטען כי "אין מחסור". לדבריו, שנאי כוח רגיל אפשר לקבל בתוך 12–14 חודשים מאישור השרטוטים, והבעיה היא שחברות החשמל קונות רק מהיצרנים הגדולים שהן מכירות. קשה לאמת את הטענה הזאת, אבל יש בה היגיון: חלק מהמחסור עשוי לנבוע מנהלי רכש שמרניים, ולא רק מקיבולת.

יש עוד שלושה טיעונים. הראשון: אם השקעות ה־AI יאטו, חלק מהביקוש ייעלם, וההזמנות הכפולות שחברות ביצעו כדי לשריין מקום בתור יתבררו כביקוש מנופח. השני: אם סין וקוריאה יוסיפו קיבולת מהר, והמכסים יוקלו, זמני האספקה עשויים להתקצר כבר ב־2027. השלישי: טכנולוגיות כמו שנאי מצב מוצק עשויות לשנות בטווח הארוך את סוג הציוד שהרשת צריכה. זו השערה רחוקה, לא תחזית לשנים הקרובות.

שלושה תרחישים

  • תרחיש א׳: המחסור נמשך עד 2030. הביקוש ממרכזי נתונים, החלפת ציוד וחשמול נמשך במקביל. ההרחבות של 2027–2028 רק מייצבות את זמני האספקה ולא מקצרות אותם. אינדיקטורים מקדימים: זמני אספקה בסקרי Wood Mackenzie נשארים מעל 120 שבועות; מדד מחירי היצרן לשנאים ממשיך לעלות בקצב שנתי של יותר מ־5%; חברות החשמל מעלות שוב את תוכניות ההשקעה.
  • תרחיש ב׳: נחיתה רכה ב־2027–2028. המפעלים החדשים של היטאצ׳י, סימנס אנרג׳י ואיטון נכנסים לייצור, הביקוש ממשיך לצמוח אבל לאט יותר, והמחירים מתייצבים ברמה גבוהה. אינדיקטורים מקדימים: ירידה הדרגתית בזמני האספקה; צבר ההזמנות של היצרניות צומח לאט יותר מההכנסות; מחיר הנחושת מתייצב.
  • תרחיש ג׳: היפוך מחזור. השקעות ה־AI נבלמות, הזמנות כפולות מבוטלות, ויבוא זול חוזר. אינדיקטורים מקדימים: ביטולי הזמנות בדוחות הרבעוניים; ירידה ביחס ההזמנות להכנסות מתחת ל־1; הקלה במכסי סעיף 232; ירידה חדה במחיר הנחושת.

המסקנה

לדעתי, הטעות הנפוצה היא לחשוב על המחסור בשנאים כעל "מניית AI נוספת". זו לא בועה של מוצר אחד, אלא תיקון של עשור שבו כמעט לא השקיעו בציוד חשמל, ושל שרשרת חומרים שהתכווצה עד שבארה״ב נשארה יצרנית אחת של הפלדה הקריטית. מבחינה זו התזה חזקה גם בלי ה־AI. הנתון של סימנס אנרג׳י, שפחות מ־10% מהצבר שלה קשור למרכזי נתונים, תומך בכך.

אבל דווקא בגלל שהמחסור אמיתי ומתועד, הוא גם ידוע. ההזדמנות האמיתית, אם יש כזאת, לא נמצאת בכותרת "יש מחסור בשנאים". היא נמצאת בשאלה מתי המחסור יתחיל להיגמר, ומי ייפגע כשזה יקרה. ובישראל, הסיפור הוא קודם כול תשתיתי: מדינה שמקצה חשמל לחוות שרתים במכסות צריכה להתייחס לשנאי ולקו ההולכה כמו לתשתית אסטרטגית, לא כמו לפריט ברכש.

מה חשוב לזכור?

  1. זמן האספקה הממוצע של שנאי כוח בארה״ב הגיע ל־128 שבועות, ושל שנאי GSU ל־144, לפי Wood Mackenzie (רבעון שני של 2025).
  2. מדד מחירי היצרן לשנאים בארה״ב גבוה בכ־92% מהממוצע של 2019, אחרי עשור של כמעט יציבות.
  3. לפלדה החשמלית GOES יש בארה״ב יצרנית מקומית אחת, קליבלנד־קליפס. סין מייצרת כ־56% מהתפוקה העולמית.
  4. מכסי סעיף 232 על GOES ועל נחושת מגינים על הייצור המקומי, אבל מייקרים את השנאים בטווח הקצר.
  5. בישראל החסם העיקרי הוא רשת ההולכה ותחנות המשנה. רשות החשמל הציעה להגביל כל חוות שרתים ל־200 מגה־וואט ולהקצות חשמל במכסה.

מה עדיין לא ידוע?

  1. כמה מהביקוש הוא כפול: הזמנות ששוריינו אצל כמה יצרנים במקביל ועלולות להתבטל.
  2. כמה מהר יגיעו המפעלים החדשים לתפוקה מלאה, ואם יהיו מספיק עובדים מיומנים להפעיל אותם.
  3. מה זמני האספקה ומחירי השנאים שחברת החשמל ונגה משלמות בפועל. הנתונים האלה לא פורסמו.

אילו נתונים כדאי לעקוב אחריהם?

  • סקרי זמני האספקה והמחירים של Wood Mackenzie.
  • מדד מחירי היצרן של BLS לייצור שנאים (מתפרסם חודשית).
  • צבר ההזמנות ויחס ההזמנות להכנסות אצל סימנס אנרג׳י, היטאצ׳י אנרג׳י, GE ורנובה ואיטון.
  • הדוחות של קליבלנד־קליפס על מגזר הפלדה החשמלית, ושינויים במכסי סעיף 232.
  • מחיר הנחושת.
  • ההחלטה הסופית של רשות החשמל על חוות השרתים, ודוחות המעקב שלה ושל נגה על פרויקטי ההולכה.

יצירת קשר

תשאירו פרטים, ואני אחזור אליכם בעצמי

תסמנו מה מעניין אתכם ואיך נוח לכם לשלוח: במייל או בוואטסאפ. ההודעה נפתחת אצלכם, אתם לוחצים "שלח", ושום דבר לא נשמר באתר. אני עונה לכל אחד ואחת בעצמי, עם התאריך של המחזור הקרוב וכל הפרטים. ואם זה בשביל הקהילה: החודש הראשון ב־60 ₪ במבצע, ואחר כך 300 ₪ לחודש.

משאירים פרטים? חודש בקהילה ב־60 ₪ בלבד

חודש בקהילת הדיסקורד ב־60 ₪ בלבד

ארבעה חדרים, הכנה יומית ליום המסחר ושיחה חיה. אני חוזרת לכל פנייה באופן אישי עם פרטי ההצטרפות.

שדות שמסומנים ב־כוכבית הם שדות חובה.

במה מתעניינים? (חובה)

כשתלחצו "שליחת הפרטים לאפרת", הפרטים יישלחו ישירות למייל של אפרת ולא יישמרו באתר. בכפתור הוואטסאפ ההודעה נשלחת מהאפליקציה שלכם אל 050-756-0642. מדיניות הפרטיות.