אפרת קימלמן

כתבת עומק

חומת המיחזור: איך החוב האמריקאי הפך כל העלאת ריבית של הפד להוצאה תקציבית

· 10 דקות קריאה

הסכנה המיידית איננה שקונים יברחו מהאג"ח של וושינגטון. הסכנה היא שמבנה החוב הקצר מחבר את הריבית של הפד ישירות לגירעון, ושהאינפלציה שמחזיקה כרגע את יחס החוב לתוצר היא אותה אינפלציה שמחייבת להעלות ריבית.

התוכן אינו ייעוץ השקעות. זהו ניתוח כללי, ללא המלצה על נייר ערך וללא הבטחת תשואה.

ב-13 בנובמבר נסגרה תשואת אג"ח האוצר האמריקאי ל-10 שנים ב-5.15%, שנה אחרי שעמדה על 4.14%. באותו שבוע חזר משרד האוצר ממכרזים של 3, 10 ו-30 שנה שהביקוש בהם תואר כפושר. מי שמחפש סימן לכך ששוק האג"ח הגדול בעולם מתחיל לסרב לממן את ארה"ב ימצא אותו בכותרות. המספרים מספרים סיפור אחר, ובמובן מסוים מטריד יותר.

המספרים

בשנת התקציב 2026, שהסתיימה ב-30 בספטמבר, הסתכם הגירעון הפדרלי ב-1.99 טריליון דולר: הכנסות של 5.40 טריליון מול הוצאות של 7.40 טריליון. לפי ה-CBO, תשלומי הריבית נטו על החוב הציבורי הגיעו ל-1.14 טריליון דולר, עלייה של 11% בשנה. סעיף "Net Interest" בדוח החודשי של האוצר (MTS), שמקזז גם הכנסות ריבית אחרות של הממשלה, מראה 1.05 טריליון. זו הגדרה אחרת ולא סתירה.

בחישוב שלי, מול תוצר נומינלי ממוצע של כ-32.2 טריליון דולר בשנת התקציב, זה 3.3%–3.5% מהתוצר. עוד חישוב: 19.5%–21.2% מההכנסות. כלומר כחמישית מכל דולר מסים הולך לריבית. ב-2021 עמד היחס על 9% מההכנסות, לפי סיכום תחזית ה-CBO מפברואר. החוב בידי הציבור הגיע ל-32.83 טריליון דולר ב-13 בנובמבר, כ-99.5% מהתוצר, הרמה הגבוהה מאז 1946.

מה שהופך את זה ל"חומה" הוא לוח הפירעונות. ניתחתי את כל 892 שורות האג"ח הסחירות בדוח החוב החודשי (MSPD) ליום 31 באוקטובר:

  • 34.2% מהחוב הסחיר (10.9 טריליון דולר) נפרע או מתמחר מחדש בתוך שנה. בתוך שלוש שנים: 54.9%.
  • שטרי האוצר הקצרים (bills) הם 7.38 טריליון דולר, 23.0% מהחוב הסחיר. ועדת ההלוואות של האוצר (TBAC) המליצה מאז 2020 על טווח של 15%–20%. השיעור עכשיו הגבוה מאז פברואר 2021. בשיא של תקופת הקורונה, ביוני 2020, הוא הגיע ל-25.5%, והשיא בנתונים מ-2001 הוא 34.4%, בנובמבר 2008. ב-2015 הוא עמד על 9.9% בלבד.
  • בתוך 12 חודשים יפקעו גם אג"ח ארוכות יותר (notes ו-bonds) בהיקף 2.96 טריליון דולר, בקופון ממוצע של 2.99%. בתשואות של היום, 4.9%–5.15% בין שנתיים ל-10 שנים, מחזור החוב הזה לבדו מוסיף כ-60 מיליארד דולר לשנה.

הריבית הממוצעת על החוב הסחיר עלתה ל-3.57% באוקטובר 2026, מ-1.42% בינואר 2022. הפער בין הריבית הממוצעת לריבית השולית (מה שעולה לגייס היום) הוא המנוע. כל עוד הוא חיובי, עלות הריבית ממשיכה לטפס גם אם התשואות פשוט נשארות במקומן.

רגישות: בניתי מודל פשוט על בסיס לוח הפירעונות. ההנחה: כל הריבית גבוהה ב-100 נקודות בסיס לצמיתות, והגירעונות הם תחזית המתווכים הראשיים, כ-2.1–2.2 טריליון בשנה. בשנה הראשונה התוספת היא כ-100 מיליארד דולר. בשנה החמישית כ-315 מיליארד, ובשנה העשירית כ-500 מיליארד. במצטבר לעשור: כ-3.2 טריליון דולר, לפני ריבית על ריבית. CRFB, שהשתמש בכלי של ה-CBO, הגיע ל-3.5 טריליון. ניתוח של ה-CBO מספטמבר, שבו הריבית עולה בהדרגה ולא בבת אחת, מגיע ל-1.4 טריליון נוספים בעשור. יש גם כלל אצבע שימושי יותר לטווח הקצר: על החלק שמתמחר מחדש בתוך שנה, כל 25 נקודות בסיס שהפד מוסיף שוות כ-27 מיליארד דולר בשנה.

ההיסטוריה: 1942–1951, והיכן היא נשברת

התקדים הכי רלוונטי הוא דווקא תקופה שבה הבעיה נפתרה. באפריל 1942, לבקשת משרד האוצר, הפד התחייב לקבע את ריבית השטרים הקצרים על 3/8% והציב תקרה לא רשמית של 2.5% על האג"ח הארוכות. כדי לעמוד בזה הוא ויתר על השליטה במאזן ובכמות הכסף. אחרי המלחמה הגיעה אינפלציה של 17.6% בין יוני 1946 ליוני 1947, אבל הנשיא טרומן ושר האוצר סניידר עמדו על המשך הקיבוע. רק ב-4 במרץ 1951, אחרי עימות פומבי, נחתם ה-Accord: הסכם בין האוצר לפד שהפריד בין ניהול החוב למדיניות המוניטרית.

בזמן הזה ירד החוב בידי הציבור מ-106% מהתוצר ב-1946 ל-62% ב-1951, ול-22% ב-1974. החוקרות כרמן ריינהרט ובלן סבראנסיה (Reinhart & Sbrancia) מעריכות שהריבית הריאלית השלילית "חיסלה" בארה"ב ובבריטניה 2%–3% מהתוצר בשנה בממוצע בין 1945 ל-1980.

ההקבלה ל-2026 אינה רק בכותרות. באוגוסט הכפיל האוצר בהנהגת סקוט בסנט (Scott Bessent) את היקף הרכישות החוזרות של אג"ח ארוכות, מ-2 ל-4 מיליארד דולר לפחות בכל מבצע. בסנט אמר שהתשואות "לא משקפות את הפונדמנטלס". יו"ר הפד קווין וורש (Kevin Warsh) הציע עוד ב-2025 לנסח מחדש את הסכם 1951, כך שלאוצר תהיה זכות אישור על שינויים מהותיים במאזן הפד, שהם לדבריו "partially fiscal policy in disguise". השאלה של 1951, מי מחליט על מחיר החוב הממשלתי, חזרה לשולחן.

ההשוואה נשברת בשלוש נקודות:

  1. הכיוון הפוך. ב-1951 הפד נאבק כדי להשתחרר מהקיבוע ולהעלות ריבית. ב-2026 הפד כבר מעלה: 25 נקודות בסיס בספטמבר, ושני מצביעים דרשו העלאה נוספת באוקטובר. השווקים מתמחרים העלאה כמעט ודאית בדצמבר. את ניהול העקום עושה האוצר, דרך הרכב ההנפקות והרכישות החוזרות, ולא הפד דרך קיבוע.
  2. הריבית הריאלית חיובית. הדיכוי הפיננסי של שנות ה-40 עבד דרך ריבית ריאלית שלילית, פיקוח על הון ובנקים שנדרשו להחזיק אג"ח ממשלתיות. היום התשואה הריאלית ל-10 שנים (TIPS) היא 2.91%, ואין פיקוח על הון.
  3. העודף הראשוני. בכל שנה בין 1947 ל-1952 הייתה לממשלה האמריקאית יתרה ראשונית חיובית, כלומר עודף לפני תשלומי ריבית. בארבע מהשנים האלה היה עודף גם אחרי הריבית. היום הגירעון הראשוני הוא כ-2.6% מהתוצר (בחישוב שלי מנתוני ה-CBO).

התקדים הנגדי הוא משבר הגילטים בבריטניה בספטמבר 2022. תוך שלושה ימי מסחר אחרי "תוכנית הצמיחה" של ממשלת ליז טראס קפצה תשואת האג"ח הבריטית ל-30 שנה ב-130 נקודות בסיס, ובנק אנגליה נאלץ לקנות אג"ח ארוכות. אבל המשבר שם הוצת במנוף של קרנות פנסיה (LDI) ובמדיניות פיסקלית חדשה ולא ממומנת. לא ידוע לי על מנגנון מינוף מקביל בארה"ב בהיקף כזה, והשבוע שעבר היה שונה: תנודתיות הריבית האמריקאית ירדה דווקא כשהתשואות עלו.

מאקרו: מה באמת מזיז את התשואה

כאן מגיע הממצא שהכי סותר את הכותרות. מודל ACM של הפד בניו יורק מפרק את תשואת ה-10 שנים לשני חלקים: הציפייה לריביות קצרות בעתיד, ו"פרמיית זמן" (term premium) שהיא הפיצוי על סיכון ההחזקה הארוכה. מתחילת 2026 עלתה התשואה במודל מ-4.27% ל-5.11%. כמעט כל העלייה, 0.91 נקודת אחוז, הגיעה מציפיות הריבית. פרמיית הזמן ירדה מעט, מ-0.79% ל-0.72%. המודל המתחרה, קים-רייט (Kim-Wright), מייחס לפרמיה כשליש מהעלייה: מ-0.58% ל-0.87%. שני המודלים מסכימים שהשיא היה ב-5–7 באוקטובר, סביב 1.0%–1.1%, הרמה הגבוהה מאז 2010–2014, ושמאז הפרמיה ירדה.

גם ה-TBAC כתב בדוח ה-4 בנובמבר ש"the bulk of recent interest rate rises reflect strong economic conditions and the monetary policy outlook rather than weak investor demand". כלומר, השוק לא מתמחר כרגע פחד מהחוב. הוא מתמחר פד שמעלה ריבית מול אינפלציה: מדד המחירים לצרכן עלה 3.7% בשנה שהסתיימה בספטמבר, ומדד הליבה של ה-PCE עלה 3.1%. ברקע מלחמה עם איראן ומחירי נפט סביב 90–96 דולר לחבית לברנט.

כאן נסגר המעגל. בגלל ששליש מהחוב מתמחר מחדש בתוך שנה, הריבית של הפד עוברת לגירעון כמעט בלי השהיה. במבנה חוב ארוך, ריבית גבוהה פוגעת בעיקר במחזיקי האג"ח. במבנה הנוכחי, אם תגיע העלאה בדצמבר, היא תופיע בגירעון כבר בשנה הקרובה. ה-TBAC עצמו מזהיר שבגדלי המכרזים הנוכחיים החוב ילך ויתקצר. הוא מוסיף ש"money market fund assets have leveled off and the bill market has started to show some signs of price sensitivity". קרנות כספיות מחזיקות כ-40% מהשטרים, לפי Crane Data. אותו אתר מציין שבימים האחרונים הנכסים שלהן דווקא קפצו לשיא של 8.43 טריליון דולר. גם הפד הפסיק להיות קונה: רכישות השטרים שלו לניהול רזרבות, 40 מיליארד דולר בחודש בחורף, ירדו לאפס מאמצע אוגוסט. נשארו רק השקעות חוזרות של כ-14 מיליארד דולר בחודש.

דולר. המדד הרחב של הדולר עלה מכ-117.4 בסוף ינואר ל-122.7. זה הדפוס הרגיל של ריבית שעולה בגלל פד ניצי. בדפוס המסוכן, תשואות עולות והדולר נחלש במקביל, כי משקיעים זרים יוצאים. הדפוס הזה לא מופיע כרגע בנתונים.

מניות. מכפיל הרווח העתידי של S&P 500 ירד מ-22.0 בתחילת השנה ל-17.7 ב-5 בנובמבר, לפי FactSet. זה קרה בעיקר כי תחזיות הרווח עלו ב-33.6% והמדד רק ב-7.4%. תשואת הרווח (1 חלקי המכפיל) היא כ-5.6%, פער של חצי נקודת אחוז בלבד מעל אג"ח ה-10 שנים. שיעור ההיוון כבר נשך מהמכפילים. מה שמחזיק את המחירים הוא צמיחת הרווחים, לא שולי ביטחון.

הטיעון הנגדי: המתמטיקה עדיין עובדת

הגרסה החזקה של הטיעון הנגדי היא זו: הדבר החשוב איננו הריבית. חשוב הפער בין הריבית הממוצעת על החוב (r) לבין צמיחת התוצר הנומינלי (g). התוצר הנומינלי צמח 5.9% ברבעון השלישי לעומת שנה קודם, והריבית הממוצעת היא 3.58%. בחשבון סטנדרטי של דינמיקת חוב, יחס כזה מאפשר גירעון ראשוני של כ-2.2% תוצר בלי שיחס החוב יעלה. בפועל הגירעון הראשוני הוא כ-2.6%, ולכן היחס עולה, אבל לאט. גם המכרזים נסגרים, משקיעים "אמיתיים" הגדילו ביקוש עם עליית הריבית, ופרמיית הזמן לא מתפוצצת. מי שמדבר על "קריסה" מתעלם מכל אלה.

זה טיעון נכון לרגע הזה. החולשה שלו היא שהוא נשען על אינפלציה של כמעט 4%, בדיוק כמו ב-1946. ברגע שהפד ינצח את האינפלציה ו-g יירד, למשל לכ-4%, בזמן שהריבית השולית נשארת סביב 4.5%–5%, החשבון מתהפך. כדי לייצב את החוב יידרש עודף ראשוני, וזה לא נראה בשום תחזית: ה-CBO צופה גירעון מצטבר של 24.4 טריליון דולר בעשור, יותר מ-2.4 טריליון בשנה בממוצע.

שלושה תרחישים (12–18 חודשים)

ההסתברויות כאן הן הערכה סובייקטיבית שלי, לא מודל.

  • א' – "נחיתה בעלות" (כ-35%). הנפט ממשיך לרדת, הליבה מתקררת, והפד עוצר אחרי העלאה אחת או שתיים. ה-10 שנים חוזר ל-4.5%–4.8%. הוצאות הריבית ממשיכות לעלות בגלל המחזור, בקצב של כ-60–100 מיליארד דולר לשנה, אבל בלי האצה. אינדיקטורים: מדד ליבה חודשי מתחת ל-0.25%, ציפיות אינפלציה ל-10 שנים (breakeven) מתחת ל-2.2%, ה-TBAC מאשר את גדלי המכרזים בפברואר.
  • ב' – "הפד ממן את הגירעון בעקיפין" (כ-45%). שתיים עד שלוש העלאות, עד כ-4.5% בריבית הפד, ותשואת 10 שנים בטווח 5%–5.5%. בחשבון גס שלי, רק מחזור החוב, השטרים והגיוס החדש מוסיפים כ-140 מיליארד דולר בשנת 2027, לפני הגירעון הבסיסי. זו המחשה ולא תחזית. האוצר נאלץ להגדיל את מכרזי האג"ח בהמשך שנת התקציב 2027, כפי שה-TBAC כבר כתב. אינדיקטורים: תשואת ה-2 שנים נשארת מעל ריבית הפד, שיעור השטרים עובר 24%, מרווח השטרים מעל ריבית ה-OIS מתרחב.
  • ג' – "1951 הפוך" (כ-20%). פרמיית הזמן חוזרת מעל 1.0% ונשארת שם. המכרזים נחלשים ברצף. האוצר מגיב בעוד שטרים ועוד רכישות חוזרות, והלחץ הפוליטי על הפד לרכך עולה, למשל במסגרת דוח צוות המאזן של וורש שצפוי בסוף 2026 או בתחילת 2027. אינדיקטורים: דולר נחלש יחד עם עליית תשואות, פרמיית ACM מעל 1.2%, שיעור גבוה מהרגיל שנשאר אצל המתווכים במכרזים, ושינוי בנוסח ה-Accord.

המסקנה

ה"חומה" איננה מועד פירעון אחד שבו העולם יסרב לגלגל 10.9 טריליון דולר. היא מנגנון: ההישענות של האוצר על שטרים קצרים הפכה את הפד לשחקן פיסקלי בעל כורחו. זה היה הימור סביר בתחילת השנה, כשהשוק עוד תמחר ריבית יורדת. ב-1951 הפד נאבק על הזכות להעלות ריבית למרות החוב. ב-2026 יש לו הזכות, אבל כל שימוש בה נרשם ישר בגירעון. האינפלציה שמנפחת את התוצר הנומינלי ומחזיקה את יחס החוב היא אותה אינפלציה שהוא מנסה לחסל.

נקודת הסיכון האמיתית איננה "טריליון וחצי בריבית". היא הרגע שבו צמיחת התוצר הנומינלי יורדת אל מתחת לריבית השולית של כ-5%. עד אז, מי שמחפש משבר בפרמיית הזמן מסתכל במקום הלא נכון. התשובה נמצאת בשני מקומות: בהרכב ההנפקות של האוצר בפברואר, ובמדד הליבה.

מה חשוב לזכור?

  1. הריבית נטו ב-2026: 1.14 טריליון דולר (CBO), כ-3.5% מהתוצר וכ-21% מההכנסות.
  2. 34% מהחוב הסחיר מתמחר מחדש בתוך שנה. שיעור השטרים הקצרים, 23%, מעל הטווח המומלץ של 15%–20%.
  3. לפי שני מודלים, רוב העלייה בתשואת ה-10 שנים השנה נובעת מציפיות ריבית ולא מפרמיית סיכון על החוב.
  4. ‎+100 נקודות בסיס שווים כ-100 מיליארד דולר בשנה הראשונה וכ-3.2–3.5 טריליון בעשור.
  5. כרגע r<g, בזכות אינפלציה גבוהה. זו הגנה זמנית שנשענת על אותה אינפלציה שהפד מנסה לרסן.

מה עדיין לא ידוע?

  1. האם האוצר יגדיל מכרזים ארוכים או ימשיך להישען על שטרים. ה-TBAC מסכים שצריך להגדיל, אבל חלוק על הקצב בקצה הארוך.
  2. מה ימליץ צוות המאזן של וורש, והאם יהיה "Accord" חדש ומה יכלול.
  3. האם הירידה בנכסי הקרנות הכספיות זמנית, ומי יקנה את השטרים אם לא הן והפד.

אילו נתונים כדאי לעקוב אחריהם?

  • הודעת המיחזור הרבעונית הבאה, 3 בפברואר 2027, ובמיוחד גדלי מכרזי ה-10 וה-30 שנה.
  • שיעור השטרים בדוח החוב החודשי (MSPD) והריבית הממוצעת על החוב (Treasury FiscalData).
  • פרמיית הזמן במודלים ACM וקים-רייט.
  • מדד הליבה החודשי וציפיות האינפלציה ל-10 שנים (T10YIE).
  • החלטת הפד ב-9 בדצמבר.
  • המדד הרחב של הדולר בהשוואה לתשואות. חשוב לבדוק אם הם עדיין נעים יחד.
  • תוצאות המכרזים: השיעור שנשאר אצל המתווכים והפער מהתשואה בשוק בזמן המכרז.

יצירת קשר

תשאירו פרטים, ואני אחזור אליכם בעצמי

תסמנו מה מעניין אתכם ואיך נוח לכם לשלוח: במייל או בוואטסאפ. ההודעה נפתחת אצלכם, אתם לוחצים "שלח", ושום דבר לא נשמר באתר. אני עונה לכל אחד ואחת בעצמי, עם התאריך של המחזור הקרוב וכל הפרטים. ואם זה בשביל הקהילה: החודש הראשון ב־60 ₪ במבצע, ואחר כך 300 ₪ לחודש.

משאירים פרטים? חודש בקהילה ב־60 ₪ בלבד

חודש בקהילת הדיסקורד ב־60 ₪ בלבד

ארבעה חדרים, הכנה יומית ליום המסחר ושיחה חיה. אני חוזרת לכל פנייה באופן אישי עם פרטי ההצטרפות.

שדות שמסומנים ב־כוכבית הם שדות חובה.

במה מתעניינים? (חובה)

כשתלחצו "שליחת הפרטים לאפרת", הפרטים יישלחו ישירות למייל של אפרת ולא יישמרו באתר. בכפתור הוואטסאפ ההודעה נשלחת מהאפליקציה שלכם אל 050-756-0642. מדיניות הפרטיות.