כתבת עומק
כמה מים ה־AI באמת שותה? המספרים, המחלוקות ומה זה אומר לישראל של ההתפלה
· 15 דקות קריאה
גוגל אומרת "חמש טיפות" לשאילתה. חוקרים אומרים שחצי ליטר מספיק רק לכמה עשרות תשובות. שני הצדדים מצטטים מספרים אמיתיים, והם פשוט סופרים דברים אחרים. ניסיתי לפרק את המספרים, ולבדוק מה הם אומרים על מדינה שרוב מי השתייה שלה מגיעים מהים.
התוכן אינו ייעוץ השקעות. זהו ניתוח כללי, ללא המלצה על נייר ערך וללא הבטחת תשואה.
עודכן לאחרונה: 21.11.2026. כל הנתונים נכונים לתאריך שמצוין לידם.
כמה מים צורך AI? זה תלוי מה סופרים. לפי גוגל, שאילתת טקסט חציונית ל־Gemini צרכה במאי 2025 כ־0.26 מ"ל מים, "about five drops", אבל המספר כולל רק את המים שמתאדים בקירור החווה. לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA), כשני שלישים מהמים של מרכזי הנתונים ב־2023 קשורים בכלל לאספקת אנרגיה ולייצור חשמל. בסך הכול, לפי הערכתה, מרכזי הנתונים בעולם צורכים כ־560 מיליארד ליטר בשנה. זה כל מרכזי הנתונים, לא רק AI.
זו כתבת הסבר, לא ייעוץ השקעות. היא לא ממליצה על אף מניה או חברה שמוזכרת בה.
התשובה הקצרה
- לשאילתה: יש לפחות ארבעה מספרים מפורסמים, מ־0.26 מ"ל ועד עשרות מ"ל. כל אחד מגדיר "מים" אחרת.
- לחווה: לפי IEA, חוות היפרסקייל ממוצעת של 100 מגה־ואט בארה"ב צורכת כ־2 מיליון ליטר ביום, ויותר מ־60% מזה הם מים עקיפים, בתחנות הכוח.
- לעולם: כ־560 מיליארד ליטר בשנה היום, וכ־1,200 מיליארד ב־2030 בתרחיש הבסיס של IEA. זו תחזית.
- הבעיה מקומית: בעיירה The Dalles באורגון, החוות של גוגל השתמשו ב־2021 ב־29% מהמים של העיר. ממוצע עולמי קטן לא אומר הרבה לעיר אחת.
- ישראל: לפי דיווחים, ההתפלה מספקת 70% עד 80% ממי השתייה. נתון ציבורי על צריכת המים של חוות שרתים בישראל לא מצאתי.
כמה מים צורכת שאילתה אחת? ארבעה מספרים, ארבע הגדרות
| מי | המספר | מה כלול | מה חסר |
|---|---|---|---|
| גוגל (8.2025) | 0.26 מ"ל לשאילתת טקסט חציונית ב־Gemini Apps, נתוני מאי 2025 | מים בקירור החווה, לפי ה־WUE הממוצע של הצי שלה ב־2024 | ייצור החשמל, תמונות ווידאו. לא אומת בידי צד שלישי |
| Li ושותפיו, UC Riverside (arXiv, גרסה 5, 3.2025) | בקבוק של 500 מ"ל ל־10–50 תשובות באורך בינוני של GPT-3 | מים בחווה ומים בתחנות הכוח | מודל מ־2020 והנחות מ־2023 |
| Mistral (7.2025) | 45 מ"ל לתשובה של 400 טוקנים ב־Le Chat | ניתוח מחזור חיים, כולל ייצור השרתים | בלי המכשיר של המשתמש |
| סם אלטמן (6.2025) | 0.000085 גלון לשאילתה ממוצעת ב־ChatGPT | לא פורסם | אין מתודולוגיה |
ההמרה של המספר של אלטמן היא חישוב שלי: 0.000085 גלון הם כ־0.32 מ"ל. בעצמו הוא כתב "roughly one fifteenth of a teaspoon".
"חמש טיפות" של גוגל, ומה לא נכלל בהן
המספר של גוגל לא נמדד בברז. לפי הערת השוליים של גוגל, הוא חושב כך: האנרגיה לשאילתה כפול ה־WUE הממוצע של הצי שלה ב־2024. WUE הוא ליטרים לכל קילוואט־שעה של ציוד המחשוב. גוגל גם כותבת שהנתונים "have not been verified by an independent third-party".
ב־The Verge נכתב שגוגל טרם הגישה את המאמר לשיפוט עמיתים, ושהיא השמיטה את המים העקיפים. פרופ' שאולי רן מ־UC Riverside, אחד ממחברי המחקר שגוגל משווה אליו, אמר שם: "They’re just hiding the critical information". גוגל השוותה את 0.26 מ"ל ל"עד 50 מ"ל" אצל רן. לדבריו ההשוואה מטעה, כי המספר שלו כולל גם מים עקיפים.
עוד הבדל: גוגל מדווחת על חציון, ומחקרים קודמים דיווחו על ממוצע. החציון מנטרל שאילתות כבדות, אבל הוא לא מספר כמה מים צורכת כלל הפעילות.
"חצי ליטר": מאיפה הגיע המספר ומה קרה לו
את הנוסח המדויק קראתי בגוף המאמר. בגרסה הראשונה, מ־6.4.2023, נכתב ש־ChatGPT "שותה" בקבוק של 500 מ"ל לשיחה של 20–50 שאלות ותשובות. בגרסה 2, מ־25.10.2023, הנוסח השתנה. בגרסה הנוכחית, מ־26.3.2025, כתוב: "GPT-3 needs to “drink” (i.e., consume) a 500ml bottle of water for roughly 10 – 50 medium-length responses".
בבלוג אחד נטען שהמחברים "משכו" את המשפט. בדקתי, וזה לא מדויק: הם עדכנו אותו. המודל השתנה ל־GPT-3, הטווח השתנה, והבקבוק נשאר. בטבלה של המאמר, לפי הממוצע האמריקאי, תשובה אחת צורכת כ־16.9 מ"ל. מתוכם 2.2 מ"ל בחווה ו־14.7 מ"ל בתחנות הכוח. כלומר, רוב "הבקבוק" הוא מים שגוגל בכלל לא סופרת.
המחברים עצמם כותבים שבעתיד הצריכה לבקשה עשויה לרדת, אבל הצריכה הכוללת כנראה תמשיך לעלות. על המשפט הזה אין מחלוקת.
רוב המים בכלל לא בחווה: ישיר, עקיף ושבבים
לפי IEA, כשני שלישים מצריכת המים של מרכזי הנתונים ב־2023 קשורים לאספקת אנרגיה ולייצור חשמל, כרבע לקירור ישיר, והשאר לייצור שבבים. IEA מוסיפה שסולארי ורוח שואבים מאית מהמים של מקורות פוסיליים, או פחות. לכן החלק העקיף תלוי בתמהיל החשמל יותר מבחווה עצמה.
בארה"ב, לפי מעבדת ברקלי (LBNL), מרכזי הנתונים צרכו ב־2023 ישירות 66 מיליארד ליטר, לעומת 21.2 מיליארד ב־2014. בתחנות הכוח שסיפקו להם חשמל נצרכו עוד כמעט 800 מיליארד ליטר. זה כ־4.52 ליטר לכל קוט"ש, בממוצע ארצי. LBNL מציינת שהחישוב העקיף לא מביא בחשבון הסכמי רכש חשמל של חוות ספציפיות.
שני הסכומים, של IEA ושל LBNL, לא ניתנים לחיבור או להשוואה. אחד עולמי, השני אמריקאי, ושניהם מודלים עם הגדרות שונות.
צריכה מול שאיבה: שתי מילים שמשנות את המספר
שאיבה (withdrawal) היא כל המים שנלקחים ממקור. צריכה (consumption) היא החלק שלא חוזר, בעיקר כי התאדה. גוגל, למשל, מחשבת צריכה כשאיבה פחות מים שהוחזרו. ב־2025 החוות שלה שאבו 13,562 מיליון גלון וצרכו 10,523 מיליון. אצל Li ושותפיו יש דוגמה טובה: ל־2027 הם צופים ל־AI בעולם שאיבה של 4.2–6.6 מיליארד מ"ק, אבל צריכה של 0.38–0.60 מיליארד מ"ק בלבד. מי שמשווה שאיבה של אחד לצריכה של אחר משווה דברים שונים.
כמה זה בעולם, ולאן זה הולך
לפי IEA, הצריכה העולמית של מרכזי הנתונים היא היום כ־560 מיליארד ליטר בשנה, ועשויה להגיע לכ־1,200 מיליארד ב־2030 בתרחיש הבסיס. הצריכה לייצור שבבים עבור מרכזי נתונים צפויה לגדול ביותר מ־50% עד 2030, לכ־70 מיליארד ליטר. LBNL צופה שחוות ההיפרסקייל בארה"ב יצרכו ישירות 60 עד 124 מיליארד ליטר ב־2028. אלה תחזיות, וכל אחת מודדת היקף אחר.
מה החברות מדווחות
| חברה | שנה | מה נספר | נתון |
|---|---|---|---|
| גוגל | 2025 | צריכה, חוות בלבד | 10,523 מיליון גלון (כ־39.8 מיליארד ליטר, חישוב שלי) |
| גוגל | 2025 | צריכה, כל החברה | 10.9 מיליארד גלון, עלייה של 34% משנה קודמת |
| מיקרוסופט | שנת כספים 2025 | צריכה, כל החברה כולל משרדים | 8,170 מגה־ליטר, לעומת 6,693 שנה קודמת |
| Meta | 2024 | צריכה, חוות בלבד | 2,974 מגה־ליטר, מתוך 3,123 בכל החברה |
| Meta | 2025 | WUE של החוות | 0.14 ליטר לקוט"ש, לעומת 0.19 ב־2024 |
את הטבלה הזו אי אפשר להפוך לדירוג. מיקרוסופט כותבת שמ־2024 היא מעריכה את המים בחוות לפי מדדי יעילות, ולא מודדת הכול במונים, ושחישבה מחדש את השנים הקודמות. מ־Meta לא מצאתי נתון נפח ל־2025, רק את ה־WUE.
בדוח של גוגל יש פרט חשוב: טבלה שמפרטת את הצריכה בכל אתר. בקאונסיל בלאפס, איווה, נצרכו ב־2025 1,346 מיליון גלון. באתרים שגוגל מסמנת כמקוררי אוויר, כמו דבלין ופיניקס, נצרכו כ־0.1 מיליון גלון. לפי מיקרוסופט, 50% מהשאיבה שלה בשנת הכספים 2025 היו מאזורים עם עקה מימית.
חווה אחת: למה המקום משנה הכול
לפי IEA, חוות היפרסקייל של 100 מגה־ואט בארה"ב צורכת בממוצע כ־2 מיליון ליטר ביום, כמו כ־6,500 משקי בית. לפי חישוב שלי זה כ־730 אלף מ"ק בשנה, כולל המים העקיפים. בעברית מסתובב מספר אחר: כ־2.5 מיליון מ"ק בשנה ל־100 מגה־ואט. הוא מופיע אצל חברת הייעוץ ELM ("לפי הערכות מקובלות") ובגרינפיס ישראל, ובשניהם בלי מקור. הפער בין המספרים גדול, ולא מצאתי מקור ראשוני ל־2.5 מיליון.
המספר הכי שימושי לאתר מסוים הוא WUE, כלומר ליטרים לכל קוט"ש של ציוד המחשוב. בטבלה של Li ושותפיו ה־WUE בחוות של מיקרוסופט נע בין כמעט אפס באירלנד ל־1.63 באריזונה. ההבדל בין שיטות הקירור הוא נושא לכתבה נפרדת.
חמישה סכסוכים מקומיים
- The Dalles, אורגון. העיר נאבקה 13 חודשים בבית משפט כדי לא לחשוף את צריכת המים של גוגל, וגוגל מימנה את המאבק ביותר מ־100 אלף דולר. בדצמבר 2022 העיר הגיעה להסדר. הנתונים שנחשפו: 355 מיליון גלון ב־2021, 29% מצריכת העיר. ב־2025 גוגל דיווחה על צריכה של 469 מיליון גלון שם. אלה מדידות שונות, של העיר ושל החברה, ולכן לא חישבתי מהן מגמה.
- סנטיאגו, צ'ילה. בפברואר 2024 ביטל בית הדין הסביבתי חלקית את היתר החווה של גוגל בסרייוס. הוא קבע שהערכת ההשפעה על אקוויפר סנטיאגו המרכזי לא הביאה בחשבון את שינוי האקלים. בספטמבר 2024 הודיעה גוגל שתתחיל "מאפס" בתכנון שמבוסס על קירור באוויר.
- אורוגוואי. בזמן הבצורת של 2023 עורר הפרויקט של גוגל בקנלונס ויכוח, בין היתר על הערכה של 7.6 מיליון ליטר ביום. בנובמבר 2023 אמר נציג של גוגל שהקירור יהיה באוויר. ביולי 2024 אושר פרויקט מתוקן.
- טלאוורה דה לה ריינה, ספרד. הנתונים על החווה של Meta השתנו כמה פעמים. ב־2023 דיווח El País על יותר מ־665 מיליון ליטר בשנה בתוכנית המקורית, ו־eldiario על 2.3–2.9 מיליון מ"ק במסמך מוקדם. בדצמבר 2023 המספר ירד לכ־504 אלף מ"ק, כ־8% מהמכסה של העיר. לפי eldiario, רק כ־40 אלף מ"ק מתוכם מיועדים לחווה עצמה, והשאר לכל המתחם. ב־2026 דובר על 0.2 מיליון מ"ק בשנה בצריכה ישירה, עם קירור באוויר יבש.
- טוסון, אריזונה. באוגוסט 2025 הצביעה מועצת העיר פה אחד נגד Project Blue, פרויקט שקשור לאמזון. לפי KJZZ, הוא היה צורך בהיקף מלא לפחות 1,910 אקר־פיט בשנה, כ־6% מאספקת המים של העיר.
בכל המקרים הוויכוח לא היה על הממוצע העולמי. הוא היה על אקוויפר מסוים, נהר מסוים ומכסה עירונית מסוימת.
האם אפשר בלי מים? והמחיר בחשמל
מיקרוסופט הודיעה שמאוגוסט 2024 כל התכנונים החדשים שלה הם בתצורה ש־"consumes zero water for cooling". לפי מיקרוסופט, כל חווה כזו תחסוך יותר מ־125 מיליון ליטר בשנה. זו הערכה לפי WUE ממוצע של 0.30, לא חיסכון שנמדד. החוות הראשונות בתכנון הזה מתוכננות לעלות רק בסוף 2027, והצי הקיים ממשיך לשלב קירור באוויר ובמים. Meta כותבת שבתכנון הטיפוסי שלה לחוות AI אין צריכת מים תפעולית בקירור. באתרים שבהם מקררים יבשים לא מספיקים, היא מפעילה קירור אדיאבטי, באידוי מים.
המחיר הוא חשמל. מיקרוסופט עצמה כותבת שמעבר מקירור באידוי לקירור מכני "will increase our power usage effectiveness (PUE)". כלומר, יותר חשמל לכל יחידת חישוב, וגם לחשמל יש מים עקיפים. במקומות שבהם החשמל הוא צוואר הבקבוק, כמו שמפורט במדריך על המחסור בשנאים ובמדריך על המחסור בטורבינות גז, זו לא החלפה חינמית. מים, חשמל וציוד הם חלק מאותה שרשרת אספקה של ה־AI, ואף אחד מהם לא נפתר בנפרד.
מה זה אומר לישראל
היסטוריה: מהחלטה של 1999 ועד שורק 2
בישראל ההתפלה היא כבר לא פתרון חירום. ב־1999, בעקבות משבר מים חמור, החליטה הממשלה להיערך להתפלת מי ים. מתקן מי הים הראשון התחיל לפעול רק ב־2005, באשקלון. לפי דוח מבקר המדינה מ־2006, עד סוף 2004 היו אמורים לפעול שבעה מתקנים. גלובס דיווח שאשקלון יספק 100 מיליון מ"ק בשנה במחיר של 2.60 ש"ח למ"ק, אז "המחיר הנמוך בעולם".
אחרי אשקלון באו פלמחים, חדרה, שורק ואשדוד, ב־2007–2015, לפי מצגת של רשות המים. ב־2020 זכתה IDE במכרז שורק 2 במחיר של 1.45 ש"ח למ"ק. לפי גלובס, המים היו אמורים לזרום ב־2023. בפועל המתקן התחיל לספק מים ב־2025, בהיקף שנתי של 200 מיליון מ"ק. שני המחירים נומינליים ומחוזים שונים, ולכן הם לא מדד מחירים.
כמה מותפל היום, ומה קרה באוגוסט
לפי הטיימס אוף ישראל, ששת המתקנים מספקים כ־800 מיליון מ"ק בשנה, 70% עד 80% ממי השתייה. הנתון יוחס לרשות המים. לפי ישראל טיימס, ב־2025 הם ייצרו קרוב ל־790 מיליון מ"ק, כמעט 70%. ב־N12 צוטטה מנכ"לית לשעבר של המשרד להגנת הסביבה, שאמרה ש־80% מהצריכה העירונית מגיעים מהתפלה. עמוד רשות המים לא נפתח לי, ולכן אני מציגה טווח.
בסוף אוגוסט 2026 עכירות חריגה במי הים השביתה חמישה מתוך ששת המתקנים. רשות המים צמצמה את אספקת המים השפירים לחקלאות בדרום, וברמת נגב היא הופסקה. מנכ"ל רשות המים, חזי ליפשיץ, אמר: "מי שסובל כרגע הוא מי שצורך שפירים באזור הדרום". ב־2.9 חודשה האספקה לחקלאים. התור היה ברור: קודם בתים, אחר כך חקלאות וגינון.
ביוני 2026 אישרה הממשלה תוכנית התפלה ארוכת טווח. ב־JPost נכתב על יעד של 2.3 מיליארד מ"ק ב־2050. במים נט נכתב שכושר ההתפלה הזמין ב־2050 יהיה כ־2 מיליארד מ"ק, ו־2.3 מיליארד הם "יתירות תכנונית". הדיווחים לא מתיישבים, ולכן כדאי לחכות לנוסח ההחלטה.
מה לא ידוע: חוות השרתים
לא מצאתי נתון ציבורי על צריכת המים של חוות שרתים בישראל, על מקור המים שלהן או על הנחיה ייעודית של רשות המים. בדקתי את נוסח הצעת החוק שמכניסה חוות AI של 50 מגה־ואט ומעלה למסלול של תשתית לאומית, כפי שהונחה לקריאה שנייה ושלישית. השיקולים שמנויים בה הם צורכי משק החשמל, יעילות אנרגטית, אנרגיה מתחדשת ותרומה לבינה מלאכותית במשק. המילה "מים" לא מופיעה בה. גם בהחלטת הממשלה 3907, מפברואר 2026, יש רק סעיף כללי על "היבטים של השפעה סביבתית". לפי אתר מעקב של נתוני הכנסת, ההצעה עוד לא נחקקה. גרינפיס ישראל דרשה להתנות כל חווה ב"קירור יבש או במים מושבים בלבד".
ד"ר זהר ברנט־יצחקי מהמרכז האקדמי רופין אמר לזווית אחרי ההשבתה: "כיום יש העדפה של מים לחקלאות ולמשקי הבית, אבל עם חדירתם של שיקולים נוספים, ייתכן שמים יתועדפו לחוות שרתים". בחוק המוצע אין תשובה לשאלה הזו.
IDE, שעד 2020 זכתה בארבעה מתוך חמשת המכרזים להפעלת מתקני התפלה בישראל לפי גלובס, מציעה היום חוברת שיווקית ייעודית לחוות שרתים. כתוב בה: "Water is becoming a strategic constraint for data centers". זו טענה של חברה פרטית שמוכרת פתרונות, לא נתון. באתר פורסמה ב־2018 סקירה כללית על תחום המים, והנתונים שבה ישנים.
הכלכלה: כמה חשמל עולים המים
התפלת מי ים בישראל דורשת כ־3 עד 3.5 קוט"ש למ"ק, לפי מחקר של פרופ' אלון טל מ־2018 שדווח בישראל טיימס. זווית דיווחה ב־2015 על 3.5 קוט"ש, כ־4% מצריכת החשמל בארץ. לפי IEA, באוסמוזה הפוכה של מי ים צורכים בדרך כלל 2.5 עד 6 קוט"ש למ"ק, כולל כל השלבים.
עשיתי חישוב גס. נניח חווה עם WUE של 0.30 ליטר לקוט"ש, הממוצע שמיקרוסופט דיווחה עליו. מיקרוסופט מציינת שזה WUE של שאיבה. כדי להתפיל את המים האלה צריך כ־0.001 קוט"ש לכל קוט"ש של מחשוב, כעשירית האחוז. גם ב־WUE של 1.63, כמו באריזונה, זה פחות מאחוז אחד. החישוב לא כולל שאיבה והולכה לאורך הארץ. לפי זווית, ב־2015 אלה צרכו עוד קרוב ל־6% מהחשמל בארץ.
המשמעות, לדעתי: בישראל המים של חוות שרתים הם קודם כול שאלה של תכנון, מיקום וקדימות בזמן משבר. האנרגיה להתפיל אותם שולית. השאלה הקשה יותר היא החשמל.
הטיעון הנגדי: אולי בעיית המים של ה־AI מוגזמת
יש לו בסיס רציני. לפי IEA, בעולם נשאבים כל שנה יותר מ־4,000 מיליארד מ"ק מים מתוקים, וכ־1,500 מיליארד נצרכים. החקלאות אחראית לכ־70% מהשאיבה ולכמעט 90% מהצריכה. ה־560 מיליארד ליטר של מרכזי הנתונים הם 0.56 מיליארד מ"ק, ולפי חישוב שלי זה כ־0.04% מהצריכה העולמית. זו השוואה בתוך אותו מקור, אבל לא מאותה שנה בדיוק. גם בישראל, לפי מרכז המחקר של הכנסת, 55% מהמים ב־2016 הלכו לחקלאות.
גוגל משתמשת בהשוואה לגולף. לדבריה, 10.9 מיליארד הגלון שצרכה ב־2025 הם בערך ההשקיה השנתית של 73 מגרשי גולף בדרום־מערב ארה"ב. היא גם כותבת שחוות הנתונים בארה"ב צורכות פחות מ־1% מהמים שהאמריקאים משקים בהם מדשאות. אבל בהשוואה למדשאות החוות נספרות לפי מים ישירים בלבד, לפי נתון של LBNL ל־2023, בלי המים העקיפים. ההשוואה לגולף נשענת על מקור של איגוד הגולף האמריקאי מ־2012. זו מסגרת שהחברה בחרה, לא מדד ניטרלי.
מה הטיעון הזה מחמיץ? שלושה דברים. המים לא עוברים בין אזורים, ולכן ממוצע עולמי לא עוזר ל־The Dalles. הצריכה גדלה מהר: אצל גוגל 34% בשנה אחת. ומספר לשאילתה לא אומר כמה שאילתות יהיו. במקרה של מספרים לשאילתה, גם מי שמתעקש על "חמש טיפות" וגם מי שמתעקש על "בקבוק" מתעלם מהמכפלה.
שלושה תרחישים
תרחיש 1: קירור בלי אידוי הופך לברירת מחדל. החוות החדשות של מיקרוסופט ו־Meta עולות לאוויר, והצריכה הישירה לחווה יורדת. הצריכה העקיפה, בתחנות הכוח, עולה עם החשמל. אינדיקטורים: WUE שנתי בדוחות, כמה אתרים מסומנים כמקוררי אוויר בטבלת האתרים של גוגל, ושינויים ב־PUE.
תרחיש 2: סכסוכים מקומיים מכתיבים מיקום. יותר ערים מאמצות כללים כמו בטוסון, ובתי משפט דורשים בדיקות אקלים כמו בצ'ילה. חוות זזות לאזורים עם מים או מתחייבות לקירור יבש. אינדיקטורים: חוקי עזר עירוניים לצרכני מים גדולים, היתרים שנדחים, והאם חברות נוספות מפרסמות נתונים לכל אתר.
תרחיש 3: בישראל המים נכנסים לתכנון. אחרי השבתת המתקנים באוגוסט, רשות המים או מינהל התכנון מוסיפים תנאי מים לחוות, כמו מים מושבים או קירור יבש. התרחיש ההפוך: החוק עובר כפי שהוא, והשאלה נפתרת רק בזמן המשבר הבא. אינדיקטורים: הנוסח הסופי של תיקון 169, הנחיות של רשות המים, הנוסח של תוכנית ההתפלה, ותפוקת מתקן הגליל המערבי ב־2027.
המסקנה שלי
הוויכוח על "חמש טיפות" מול "בקבוק" מסיח את הדעת. שני המספרים נכונים בתוך ההגדרה שלהם, ושניהם עונים על שאלה פחות חשובה. השאלה החשובה היא איפה עומדת החווה, מאיזה מקור היא שואבת, ומי יקבל מים כשאין מספיק.
בישראל התשובה שונה מאריזונה. המים כאן מגיעים מהים, והאנרגיה להתפיל את מי הקירור קטנה ביחס לחשמל של המחשוב. אבל אוגוסט הראה שגם מערך התפלה גדול יכול להיעצר תוך יום. מה שחסר, לדעתי, הוא לא עוד מתקן אלא שורה אחת בחוק ונתון אחד ציבורי: כמה מים חוות שרתים בישראל צורכות, ומאיפה.
מה חשוב לזכור?
- אין "מספר מים לשאילתה" אחד. לפני שמשווים, צריך לבדוק מה כלול: קירור בלבד, חשמל או ייצור ציוד.
- לפי IEA, רוב המים של מרכזי הנתונים קשורים לאנרגיה ולחשמל, לא לקירור בחווה.
- צריכה ושאיבה הם מדדים שונים, ואסור לערבב ביניהם.
- הבעיה מקומית: אקוויפר, נהר או מכסה עירונית. הממוצע העולמי לא עונה עליה.
- בישראל אין נתון ציבורי על צריכת המים של חוות שרתים, ובנוסח הצעת החוק לחוות AI המילה "מים" לא מופיעה.
מה עדיין לא ידוע?
- כמה מים צורכות חוות השרתים בישראל, ומאיזה מקור: מים שפירים, מותפלים או מושבים?
- כמה מים עקיפים יש בכל קוט"ש בישראל? לא מצאתי מקביל ישראלי ל־4.52 ליטר לקוט"ש של LBNL.
- האם המספרים של גוגל ושל Mistral יעמדו בבדיקה של צד שלישי, ומה יקרה לתמונות ולווידאו, שלא נכללו בהם?
אילו נתונים כדאי לעקוב אחריהם?
- דוחות הסביבה השנתיים של גוגל, מיקרוסופט ו־Meta: צריכה, שאיבה, WUE וטבלאות לפי אתר.
- IEA: עדכון להערכה של 560 ו־1,200 מיליארד ליטר.
- רשות המים: תפוקת ההתפלה השנתית, מתקן הגליל המערבי, והנוסח הרשמי של התוכנית ארוכת הטווח.
- הכנסת: האם תיקון 169 יעבור, ואם יתווסף לו תנאי מים.
- סכסוכים מקומיים: טלאוורה, סרייוס בצ'ילה וחוקי העזר בטוסון.
שאלות ותשובות
כמה מים צורך AI לשאילתה? לפי גוגל, 0.26 מ"ל לשאילתת טקסט חציונית, בקירור בלבד. לפי Li ושותפיו, כ־16.9 מ"ל לתשובה של GPT-3 בממוצע האמריקאי, כולל חשמל. לפי Mistral, 45 מ"ל לתשובה, כולל ייצור הציוד.
כמה מים צורכת שאילתה בצ'אט GPT? סם אלטמן כתב 0.000085 גלון, כ־0.32 מ"ל לפי חישוב שלי, בלי מתודולוגיה.
מה ההבדל בין מים ישירים לעקיפים? ישירים מתאדים בקירור החווה. עקיפים נצרכים בתחנות הכוח שמייצרות לה חשמל, ובייצור שבבים.
כמה מים צורכים מרכזי הנתונים בעולם? לפי IEA, כ־560 מיליארד ליטר בשנה, כולל עקיף ושבבים. זה כל מרכזי הנתונים, לא רק AI.
האם אפשר לקרר חוות שרתים בלי מים? כן, בלי אידוי בקירור. המחיר הוא יותר חשמל, וגם לחשמל יש מים עקיפים.
האם חוות שרתים בישראל משתמשות במים מותפלים? אין נתון ציבורי.
קהילת הדיסקורד "מתחת לרדאר" · עם אפרת ועמרי
לא לומדים את השוק לבד: ממשיכים ביחד, כל יום
אהבתם לפרק את הסיפור שמאחורי החברה? זה בדיוק מה שקורה בחדר שלי בקהילה, יחד עם הניתוח הטכני של עמרי. אצלנו יש ארבעה חדרים, וכל אחד מהם עושה משהו אחר:
- החדר של אפרתאנליזות, והסיפור שמאחורי החברות שאני בודקת.
- החדר של עמריניתוח טכני של מניות שזזות עכשיו, ללמידה בלבד. לא המלצות לקנות או למכור.
- חדר לימודוובינרים והקלטות שאפשר לחזור אליהם.
- חדר דיוניםשואלים, זורקים רעיונות ומדברים עם אנשים שחיים את אותו עולם.
וכל יום יש גם קובץ הכנה ליום המסחר, כדי לפתוח את היום מוכנים.
60 ₪ החודש הראשון, במבצע · ומהחודש השני: 300 ₪ לחודש. אפשר להפסיק מתי שרוצים, בלי התחייבות.
דיסקורד היא אפליקציה חינמית לטלפון ולמחשב. פחות מתאים למי שמחפש המלצות קנייה או מכירה. הניתוחים בקהילה הם ללמידה ולדיון בלבד. אין באתר קישור ישיר לדיסקורד. פרטי ההצטרפות נמסרים באופן אישי אחרי הפנייה.
הרצאות לחברות, לוועדי עובדים ולכנסים
רוצים את אפרת אצלכם בארגון?
אוהבים לפרק כותרות כמו בכתבה הזאת? זה בדיוק מה שאפרת עושה גם מהבמה, בלי המלצות קנייה. אפרת מעבירה הרצאות על AI, קריפטו ושוק ההון בשפה של כולם: 90 דקות (או 45 או 60), בזום או פרונטלית, בעברית או באנגלית, בכל הארץ ובעולם. משאירים פרטים ובודקים תאריך.