אפרת קימלמן

כתבת עומק

האם הפדרל ריזרב ישן על האף?

· 18 דקות קריאה

הפד לא ישן עכשיו, אבל הוא נרדם בשנה שעברה, וההתעוררות המאוחרת היא שהופכת את דצמבר למסוכן כל כך. השאלה האמיתית היא לא אם הוא מאחר, אלא באיזה כיוון הוא יאחר בפעם הבאה

התוכן אינו ייעוץ השקעות. זהו ניתוח כללי, ללא המלצה על נייר ערך וללא הבטחת תשואה.

ביום רביעי, 18 בנובמבר, ישב כריסטופר וולר (Christopher Waller), אחד מנגידי הפדרל ריזרב הוותיקים והמשפיעים, באולפן של CNBC ואמר משפט שבנקאים מרכזיים כמעט אף פעם לא אומרים בקול: "You might need to, like, shock people" (אולי צריך, נגיד, לזעזע אנשים). הוא הציע להעלות את הריבית בחצי אחוז בהחלטה של 8–9 בדצמבר, או לפחות להודיע מראש על העלאה נוספת בינואר. באותו ראיון הוא אמר עוד משהו, ובעיניי זה המשפט החשוב יותר: "First of all, you've got to take back the three insurance cuts we put in last year" (קודם כול צריך לבטל את שלוש הורדות הביטוח שעשינו בשנה שעברה).

כלומר, אחד מחברי הוועדה עצמה מודה שהפד הוריד ריבית ב־2025 כשלא היה צריך, ועכשיו הוא נאלץ לחזור אחורה. וזה בדיוק בשבוע שבו השוק נופל: ה־S&P 500 ירד 8.2% מהשיא ומדד השבבים 35.6%, כפי שפירטתי בכתבה על המפולת. אז מה נכון? הפד ישן על האף מול האינפלציה, או שהוא דווקא מתעורר מאוחר מדי ומהדק לתוך שוק שכבר נשבר? ישבתי על הנתונים הגולמיים, על הפרוטוקולים ועל ההיסטוריה, ואני רוצה לבדוק את שני הכיוונים ברצינות.

איך הגענו לכאן: שנתיים של היסוס

בספטמבר 2024 הריבית עמדה על 5.25%–5.50%. עד סוף 2024 הפד הוריד אותה באחוז שלם. בספטמבר, באוקטובר ובדצמבר 2025 הוא הוריד עוד שלוש פעמים, עד 3.50%–3.75%. כבר בהחלטה של דצמבר 2025 שני נשיאי פד אזוריים, אוסטן גולסבי (Austan Goolsbee) וג'פרי שמיד (Jeffrey Schmid), התנגדו להורדה. באותו חודש הפד גם הפסיק לצמצם את המאזן שלו, והתחיל לקנות שטרי אוצר קצרים כדי לשמור על רמת רזרבות מספקת.

ואז הגיעו 2026 וזעזוע האנרגיה של המלחמה באיראן. האינפלציה, שכבר הייתה מעל היעד, קיבלה דחיפה. ב־22 במאי 2026 קווין וורש (Kevin Warsh) הושבע ליו"ר הפד, וג'רום פאוול נשאר חבר במועצת הנגידים. ביולי הפד לא זז. ב־16 בספטמבר הוא העלה את הריבית ברבע אחוז, ל־3.75%–4.00%, פה אחד, ההעלאה הראשונה מזה יותר משלוש שנים. וורש אמר באותו יום: "The plain fact is that inflation is too high and has been for too long" (העובדה הפשוטה היא שהאינפלציה גבוהה מדי, וכבר יותר מדי זמן). בתחזיות שפורסמו אז, 16 מתוך 18 המשתתפים צפו לפחות העלאה אחת נוספת עד סוף השנה. ב־28 באוקטובר, שישה ימים לפני בחירות האמצע, הוא שוב השאיר את הריבית ללא שינוי. ההחלטה התקבלה ברוב של 10 מול 2. הנגידה ליסה קוק (Lisa Cook) ונשיאת הפד של קליבלנד בת' האמק (Beth Hammack) רצו להעלות.

ברצף הזה, ההאשמה "ישן על האף" לא נשמעת מופרכת. אבל לפני שאני שופטת, הנתונים.

המספרים: האינפלציה לא רק גבוהה, היא מתרחבת

מדדהנתון האחרוןמה זה אומר
מדד המחירים לצרכן (CPI), אוקטובר‎+0.4% בחודש; ליבה ‎+0.3%חודש שלישי ברציפות מעל הצפי
ליבת ה־CPI, קצב שנתי ב־3 חודשים3.75%חישוב שלי מנתוני BLS
שירותים בלי דיור ("סופר־ליבה"), אוקטובר‎+0.45% בחודש; 4.3% שנתי ב־3 חודשיםחישוב שלי מנתוני BLS
PCE, ספטמבר (המדד שהפד מכוון אליו)3.6% בשנה; ליבה 3.1%מעל היעד של 2% ברציפות 67 חודשים
PCE "ממוצע גזום" של הפד של דאלאס2.3% בשנה0.8 נקודת אחוז מתחת לליבה
שכר ממוצע לשעה‎+3.1% בשנהפחות מהאינפלציה
אבטלה / משרות, אוקטובר4.1% / ‎+165 אלףאינדיקטור סאם 0.00, בלי סימן מיתון
צמיחה, רבעון שלישי3.4% בקצב שנתיסביב הפוטנציאל ומעליו
ריבית הפד3.75%–4.00%אמצע הטווח 3.875%, אחרי העלאה אחת בספטמבר

חישבתי מתוך הסדרות של FRED נתון אחד שבעיניי מסביר את כל הוויכוח: אינפלציית ה־PCE השנתית נמצאת מעל 2% ברציפות מאז מרץ 2021. זה 67 חודשים, נכון לנתון של ספטמבר. וורש עצמו אמר במסיבת העיתונאים באוקטובר שהפד סובל מ־"nearly six years of inflation above target" (כמעט שש שנים של אינפלציה מעל היעד). ל־CPI אין כרגע נתון שנתי רשמי, כי בגלל השבתת הממשל לא נאספו מחירים באוקטובר 2025, ולכן אני עובדת עם קצבים של שלושה ושישה חודשים.

מה שמדאיג אותי יותר מהרמה הוא ההתפשטות. בפרוטוקול של ישיבת אוקטובר, שפורסם ב־18 בנובמבר, נכתב ש"most remarked that inflation pressures in the economy were broad based" (רובם ציינו שלחצי האינפלציה במשק רחבים). נשיא הפד של סנט לואיס, אלברטו מוסלם (Alberto Musalem), כתב בנאום ב־17 בנובמבר שהקצב בשלושת החודשים האחרונים גבוה מהקצב בשישה חודשים "for every major category" (בכל קטגוריה מרכזית). גם הסופר־ליבה, השירותים בלי דיור, שהם החלק שהכי קשור לשכר ולביקושים, האיצה ל־0.45% באוקטובר.

הציפיות. כאן התמונה מפוצלת. בסקר של אוניברסיטת מישיגן, הציפייה לאינפלציה בשנה הקרובה ירדה בנובמבר ל־4.3% מ־4.7%, והציפייה לחמש שנים ירדה ל־3.4% מ־3.5%. ועדיין, כפי שכתבו בסקר עצמו, זה "notably higher than their 2024 range of 2.8% to 3.2%" (גבוה בבירור מהטווח של 2024, ‏2.8%–3.2%). בשוק האג"ח המצב רגוע הרבה יותר: האינפלציה הגלומה לחמש שנים עומדת על 2.22%, והציפייה לחמש שנים שמתחילות בעוד חמש שנים (5y5y) עומדת על 2.10%, בתוך הטווח של 2.05%–2.36% שבו היא נעה כל השנה. משקי הבית חוששים, השווקים עדיין מאמינים לפד.

המדידה: עד כמה הפד מאחור?

הריבית הריאלית. אמצע הטווח הוא 3.875%. בניכוי ליבת ה־PCE (3.1%), הריבית הריאלית היא כ־0.75% בלבד. מוסלם מעריך שהיא "at the lower end of the 1% to 1.5% range today" (בקצה התחתון של טווח 1%–1.5%), ושהמשק צריך ריבית ריאלית של 2%–2.5% לפני אביב 2027. ההפרש בין ההערכות נובע ממדד האינפלציה שבו משתמשים, אבל המסקנה זהה: גם לפי נשיא פד מכהן, המדיניות רחוקה ממה שנדרש.

כלל טיילור. בכתבה הקודמת שלי, הפד צריך להעלות ריבית או להוריד?, הסברתי איך הכלל עובד. הפעם עדכנתי את החישוב לנתונים של 20 בנובמבר. השתמשתי בשתי גרסאות של הכלל (המקורית של ג'ון טיילור מ־1993, וגרסה "מאוזנת" שנותנת משקל כפול לפער התוצר), בשלוש הנחות לריבית הניטרלית (2%, ושני האומדנים של הפד של ניו יורק, 1.65% ו־1.0%) ובשתי מדידות של פער התוצר. כל 12 הצירופים נותנים ריבית בין 4.98% ל־7.38%, עם חציון של כ־6.1%. אף אחד מהם לא מגיע לרמה הנוכחית.

אבל השאלה שמעניינת אותי כאן היא לא רק אם הפד מתחת לכלל, אלא בכמה, בהשוואה לפעמים שבהן הוא באמת ישן. לכן חישבתי את הפער בין כלל טיילור המקורי לבין הריבית בפועל לאורך ההיסטוריה, ברמה רבעונית:

תקופהריבית הפד בפועלכלל טיילורהפער
רבעון ראשון 1975 (ברנס)6.30%13.59%‎7.3 נק' אחוז (באמצע מיתון)
רבעון שלישי 1979 (ערב וולקר)10.95%12.67%‎1.7 נק' אחוז
רבעון ראשון 1994 (גרינספן מתחיל להעלות)3.21%4.32%‎1.1 נק' אחוז
רבעון שלישי 2007 (ערב המשבר)5.07%4.76%הפד מעל הכלל
רבעון ראשון 2022 (ה"זמני")0.12%9.96%‎9.8 נק' אחוז
רבעון שלישי 20263.67%6.53%‎2.9 נק' אחוז

החישוב שלי: כלל טיילור 1993 עם ריבית ניטרלית של 2%, ליבת PCE שנתית ופער תוצר לפי ה־CBO. נתונים: FRED.

התוצאה הזאת מזיזה אותי מהכותרת. הפער ברבעון השלישי, כ־2.9 נקודות אחוז, גדול בערך פי שניים וחצי מהפער של 1994, אבל קטן בהרבה מהפער של שנות ה־70 או של 2022, כשהפד באמת ישן. הפד של 2026 לא ישן כמו הפד של 2021. הוא מאחר בכמה צעדים, לא בעשרה.

התנאים הפיננסיים. כאן מגיעה הראיה החזקה ביותר לכך שהפד לא מהדק יותר מדי, לפחות עד עכשיו. מדד התנאים הפיננסיים של הפד של שיקגו (NFCI) עמד ב־13 בנובמבר על ‎-0.478. ערך שלילי אומר שהתנאים רפויים מהממוצע ההיסטורי. הוא כמעט לא זז השנה: השפל היה ‎-0.571 בינואר. לשם השוואה, בשיא ההידוק של 2022 הוא הגיע ל־‎-0.089, ובמשבר הבנקים במרץ 2023 ל־‎-0.145. מרווח האג"ח בתשואה גבוהה התרחב מ־2.60% בסוף אוגוסט ל־3.47%, אבל זה עדיין רחוק מרמות של משבר. מוסלם כתב שההידוק האחרון "has been less than the tightening during recent stress events" (קטן מההידוק באירועי הלחץ האחרונים). סייג: מדדי התנאים הפיננסיים מתפרסמים באיחור של שבוע, ולכן הם עוד לא כוללים את הירידות של 19–20 בנובמבר.

המאזן. סיום הצמצום של המאזן ב־1 בדצמבר 2025 הוא עוד סימן לכך שהפד לא מהדק בכל הכוח. המאזן עומד על 6.74 טריליון דולר, לעומת שיא של 8.97 טריליון באפריל 2022, והוא אפילו גדל מעט בשנה האחרונה. הרזרבות של הבנקים עומדות על כ־2.98 טריליון דולר. לפי הפרוטוקול, רכישות השטרים לניהול רזרבות עומדות כרגע על אפס, והפד מגדיר את רמת הרזרבות כ"מספקת". כלומר, כל ההידוק נשען על הריבית.

מי בעצם מהדק? השוק הקדים את הפד

כאן לדעתי נמצא הפרט שהוויכוח הציבורי מפספס. מי שישן על האף זה לא שוק האג"ח. התשואה לשנתיים, שמשקפת את ציפיות הריבית, קפצה מ־4.46% ב־5 בנובמבר ל־4.88% ב־13 בנובמבר, ועמדה על 4.80% ב־18 בנובמבר. זה כ־0.9 נקודות אחוז מעל ריבית הפד. התשואה לעשר שנים עברה השנה את רף ה־5% לראשונה מאז יולי 2007. היא הגיעה לשיא של 5.31% ב־5 באוקטובר ועמדה על 5.07% ב־18 בנובמבר. התשואה הריאלית לעשר שנים, 2.88%, היא כמעט הגבוהה ביותר מאז נובמבר 2008.

לפי CME FedWatch ב־19 בנובמבר, השוק מתמחר סיכוי של 92.7% להעלאה של רבע אחוז בדצמבר ו־7.3% להעלאה של חצי אחוז. ההסתברות שעד ינואר הריבית תעלה בחצי אחוז לפחות היא 73.3%. ג'יי.פי. מורגן, בנק אוף אמריקה ודויטשה בנק צופים העלאה בכל אחת משלוש הישיבות הקרובות.

זה בדיוק המנגנון שוולר תיאר בנאום שלו ב־10 בנובמבר: כשהתקשורת של הפד אמינה, השוק מתמחר את ההעלאות מראש, ו־"what really matters is that those hikes are eventually carried out" (מה שבאמת חשוב הוא שההעלאות יבוצעו בסופו של דבר). במובן הזה, הפד העלה ריבית כבר בנובמבר, דרך שוק האג"ח, בלי להצביע. הבעיה היא שזה עובד רק כל עוד השוק מאמין שהפד יעמוד במילה שלו.

ההיסטוריה: חמש פעמים שבהן הפד נתפס מאחר

ארתור ברנס ושנות ה־70: עצור־סע. הפד בראשות ברנס הקל שוב ושוב ברגע שהאינפלציה נרגעה, והאינפלציה חזרה בכל פעם גבוהה יותר. היא הגיעה ל־12.2% בנובמבר 1974 ול־14.6% במרץ 1980. מוסלם תיאר את התקופה כך: "U.S. monetary policy was erratic and, in real terms, too easy" (המדיניות המוניטרית הייתה הפכפכה, ובמונחים ריאליים מקלה מדי). איפה ההשוואה נשברת: אז הציפיות לטווח ארוך השתחררו. היום ה־5y5y עומד על 2.1%. איפה היא דווקא מתאימה: הורדה ב־2025 והעלאה ב־2026 נראות כמו גרסה מתונה של עצור־סע. זו הסכנה הגדולה ביותר שאני רואה.

וולקר, 6 באוקטובר 1979. הפד הכריז על שינוי גישה דרמטי במלחמה באינפלציה. איפה ההשוואה נשברת: וולקר נדרש לריבית ריאלית חיובית מאוד כדי לשבור אינפלציה דו־ספרתית. היום מדובר באינפלציה של 3%. ה"זעזוע" שוולר מבקש הוא חצי אחוז, לא עשרה אחוזים.

גרינספן, 1994. ב־4 בפברואר 1994 הפד התחיל להעלות ריבית, עוד לפני שהאינפלציה עלתה, ותוך שנה הכפיל אותה מ־3% ל־6%. המשק נחת רך. איפה ההשוואה נשברת: גרינספן הקדים את האינפלציה. הפד של היום רודף אחריה כבר 67 חודשים.

2007–2008: ישן בכיוון ההפוך. ב־28 במרץ 2007 אמר בן ברננקי (Ben Bernanke) בקונגרס שההשפעה של בעיות הסאב־פריים על הכלכלה הרחבה ועל השווקים "seems likely to be contained" (כנראה תישאר מוגבלת). ב־16 בספטמבר 2008, יום אחרי קריסת ליהמן ברדרס, הפד השאיר את הריבית על 2%, אף שכתב בהודעה ש"strains in financial markets have increased significantly" (הלחצים בשווקים הפיננסיים גברו משמעותית). זו התזכורת שגם פד שנראה ערני מול האינפלציה יכול לפספס משבר פיננסי שמתפתח מתחת לרגליו.

2021: "זמני". באוגוסט 2021, בנאום בג'קסון הול, אמר פאוול שהקריאות הגבוהות של האינפלציה "are likely to prove temporary" (צפויות להתברר כזמניות). ב־30 בנובמבר 2021 הוא אמר בסנאט: "It's probably a good time to retire that word" (זה כנראה זמן טוב להוציא את המילה הזאת משימוש). ההעלאה הראשונה הגיעה רק במרץ 2022. בטבלה למעלה, זה הפער הגדול ביותר בהיסטוריה המודרנית.

2023: SVB. בנק סיליקון ואלי קרס ב־10 במרץ 2023, ו־12 ימים אחר כך הפד העלה בכל זאת ברבע אחוז, ל־4.75%–5.00%, וכתב ש"the U.S. banking system is sound and resilient" (מערכת הבנקאות בארה"ב יציבה ועמידה). הלקח הוא שהפד מפריד בין כלי היציבות הפיננסית לבין הריבית. בפרוטוקול של אוקטובר 2026 חזר אותו רעיון: "monetary policy was not the appropriate tool to address financial stability risks directly" (המדיניות המוניטרית אינה הכלי המתאים לטפל ישירות בסיכוני יציבות פיננסית). מי שמחכה שהפד יציל את מניות ה־AI צריך לקרוא את המשפט הזה פעמיים.

בתוך הוועדה: הרבה ידיים על ההגה

אם הפד לא ישן, למה הוא נראה מבולבל? לדעתי, הבעיה היא לא שינה אלא הנהגה. בוועדה יש היום לפחות שלוש עמדות:

  • הנצים הממהרים. וולר רוצה חצי אחוז או הודעה מראש על ינואר. מוסלם רוצה "several interest rate increases before the spring of 2027" (כמה העלאות ריבית לפני אביב 2027), ולפי CNBC אולי עד ארבע. נשיא הפד של שיקגו, גולסבי, כינה את מדד אוקטובר "borderline disturbing" (על גבול המטריד).
  • ההדרגתיים. האמק, שהתנגדה להחלטות של יולי ושל אוקטובר, תומכת בהעלאות קטנות ותכופות. ב־12 בנובמבר היא אמרה: "If we get behind the curve, and I don't think we're behind the curve today, but if we get behind the curve, then that might be something that we need to consider" (אם נפגר אחרי העקומה, ואני לא חושבת שאנחנו מפגרים היום, זה אולי משהו שנצטרך לשקול). נשיא הפד של ניו יורק, ג'ון וויליאמס, אמר ש"I don't think the situation calls for dramatic action" (אני לא חושב שהמצב מצריך צעד דרמטי).
  • היו"ר. וורש מתנגד עקרונית להכוונה קדימה: "I don't believe in forward guidance, absent exigent circumstances, absent a crisis" (אני לא מאמין בהכוונה קדימה, אלא בנסיבות חריגות, במשבר). כשנשאל באוקטובר למה לא העלה, ענה ש"the period right in front of us is information rich" (התקופה שלפנינו עשירה במידע), והודה: "you haven't achieved price stability, you're right about that—but we're working on it" (לא השגתם יציבות מחירים, אתם צודקים, אבל אנחנו עובדים על זה).

הכלכלנים של ג'יי.פי. מורגן תיארו את המצב במדויק לדעתי: לפד של וורש אין "overarching narrative" (סיפור מנחה), ו־"without a narrative as a pole star, policy is more likely to be reactive to incoming data" (בלי סיפור שמשמש כוכב צפון, המדיניות צפויה להגיב לכל נתון חדש). יו"ר שלא רוצה לאותת, וחברים שמאותתים במקומו בעשרים הופעות בשבוע, הם מתכון לשוק שמתנדנד בין פחד לתקווה.

הפוליטיקה. אי אפשר להתעלם ממנה. אחרי ההעלאה בספטמבר כתב הנשיא טראמפ שהריבית צריכה להיות 1% או פחות, ובמקביל האשים מועצה "עוינת" והביע אמון בוורש. בנובמבר דיווח הוושינגטון פוסט שטראמפ אמר ששוחח עם וורש על ההצבעה בספטמבר, אבל אין לכך תיעוד ביומנים של היו"ר. ההשהיה באוקטובר, שישה ימים לפני הבחירות, עוררה שאלות. לפי טור של רויטרס, וורש מכחיש בתוקף שהיה לה מניע פוליטי. אין לי שום ראיה לכך שהיה. ובכל זאת, כשהאמינות היא הנכס העיקרי של הבנק המרכזי, גם החשד עולה כסף. הכלכלן רובין ברוקס (Robin Brooks) הלך רחוק יותר והעריך שוורש מנהל בעצם את התשואות הארוכות בגלל עלויות החוב, ותשלומי הריבית של הממשל אכן עברו טריליון דולר בשנת התקציב 2026. זו פרשנות שלו ולא עובדה, אבל היא מסבירה למה המשקיעים כל כך רגישים לכל שתיקה של הפד.

הטיעון הנגדי: הפד בדיוק במקום, ואולי כבר מהדק יותר מדי

הטיעון הזה חזק יותר ממה שנדמה מהכותרות.

ראשית, האינפלציה ה"אמיתית" אולי נמוכה בהרבה. הממוצע הגזום של הפד של דאלאס, שמוציא מהחישוב את הסעיפים הקיצוניים בשני הכיוונים, עומד על 2.3% בלבד, לעומת 3.1% בליבת ה־PCE. הפער הזה מרמז שחלק גדול מהאינפלציה מרוכז במספר קטן של סעיפים: אנרגיה, מוצרי טכנולוגיה שמושפעים מהביקוש של מרכזי הנתונים, ושאריות של המכסים. השכר עולה ב־3.1% בלבד, פחות מהאינפלציה, ומוסלם עצמו כתב ש־"the labor market has not yet been a driver of inflation" (שוק העבודה עוד לא הניע את האינפלציה).

שנית, מדיניות מוניטרית פועלת בפיגור. את זה אמר פאוול עצמו בג'קסון הול ב־2021, באותו נאום שזכור בגלל ה"זמני": "If a central bank tightens policy in response to factors that turn out to be temporary, the main policy effects are likely to arrive after the need has passed" (אם בנק מרכזי מהדק בתגובה לגורמים שמתבררים כזמניים, ההשפעות העיקריות צפויות להגיע אחרי שהצורך כבר חלף). אם מחירי האנרגיה ממשיכים לרדת והשקעות ה־AI מאטות, העלאות של דצמבר וינואר ינחתו בדיוק כשהאינפלציה כבר יורדת מעצמה.

שלישית, השוק כבר עושה את העבודה. תשואה של 5% לעשר שנים, משכנתאות יקרות ומרווחי אשראי שמתרחבים אצל חברות ה־AI הממונפות הם הידוק בפני עצמו. לפי דיווח של Investing.com מ־20 בנובמבר, הכלכלנים של ברקליס מתנגדים להעלאה של חצי אחוז, כי לדעתם היא תאותת על פאניקה ותרמוז שההשהיה באוקטובר הייתה טעות. לדבריהם, אם הירידות במניות משקפות דעיכה של מחזור ההשקעות ב־AI, זה ייתרגם לצמיחה חלשה יותר ול־"reducing the need for the Fed to overtighten" (פחות צורך שהפד יהדק יותר מדי). לפי Yahoo Finance, הכלכלנים של בנק אוף אמריקה הגדירו תיקון מתמשך במניות ה־AI כאחד הסיכונים הגדולים לכלכלה האמריקאית והעולמית. גם צוות הפד עצמו הצביע בפרוטוקול על מינוף בקרנות הגידור ועל חוב AI "complex and opaque" (מורכב ואטום) כערוצים שיכולים להגביר זעזוע.

רביעית, "תלות בנתונים" היא לא שינה. הפד העלה בספטמבר, ואמר במפורש שימשיך. לפי הפרוטוקול, "almost all participants" (כמעט כל המשתתפים) צופים העלאות נוספות. הוועדה בחרה לחכות שישה שבועות לנתונים, לא שנה.

אני לוקחת את הטיעון הזה ברצינות, אבל הוא לא משכנע אותי עד הסוף. הממוצע הגזום נמוך, אבל הסופר־ליבה מאיצה, והצוות של הפד עצמו מזהיר שאחרי חמש שנים של אינפלציה גבוהה ציפיות לטווח ארוך "could have become unanchored" (עלולות להשתחרר). התנאים הפיננסיים עדיין רפויים לפי ה־NFCI, ולכן הטענה שהפד "שובר" את השוק לא נתמכת, לפחות נכון לאמצע נובמבר. מה שקורס הוא מסחר ה־AI, לא האשראי ולא הכלכלה. ולגבי הפיגור: הוא נכון בשני הכיוונים. אם ההורדות של 2025 עוד מזינות את הביקושים היום, זו בדיוק הסיבה שהפד מאחר.

שלושה תרחישים

ההסתברויות כאן הן ההערכה שלי, לא תוצאה של מודל.

תרחיש א': השלמת פער בלי זעזוע (כ־45%). הפד מעלה ברבע אחוז ב־9 בדצמבר, מפרסם תחזיות שמראות עוד העלאה או שתיים ב־2027, ונשען על שוק האג"ח שימשיך לעשות חלק מהעבודה. זה יהיה גרסה מאוחרת ומתונה של 1994. אינדיקטורים מקדימים: ליבת ה־PCE לאוקטובר, שתתפרסם ב־25 בנובמבר, עולה ב־0.25% או פחות. ציפיות מישיגן לחמש שנים יורדות מתחת ל־3.4%. ה־5y5y נשאר מתחת ל־2.3%. ה־NFCI נשאר שלילי.

תרחיש ב': מאחר ונגרר (כ־30%). הליבה ממשיכה לעלות ב־0.3%–0.4% בחודש, הסופר־ליבה לא נרגעת, והפד נאלץ להעלות בחצי אחוז או לבצע סדרת העלאות רצופה. הריבית הריאלית מתקרבת ל־2%–2.5%, כפי שמוסלם צופה. אינדיקטורים: מדד המחירים של נובמבר (10 בדצמבר) שוב מעל הצפי, התשואה לשנתיים מעל 5%, ציפיות מישיגן לחמש שנים מעל 3.5%, וה־5y5y פורץ את 2.36%, השיא שלו השנה. זה התרחיש שבו "ישן על האף" מתברר כנכון, ובו המחיר הוא העלאות חדות יותר בהמשך, בדיוק כפי שהזהירו בפרוטוקול.

תרחיש ג': מעיר את עצמו לתוך מיתון (כ־25%). הפד מעלה בדצמבר ובינואר, ובדיוק אז השקעות ה־AI נבלמות, אירוע אשראי בחברות התשתיות הממונפות מתפשט, והאבטלה מתחילה לעלות. אחרי כמה חודשים הפד נאלץ לחזור להוריד, כמו ב־2019 אחרי 2018, ועצור־סע הופך לדפוס. אינדיקטורים: מרווח האג"ח בתשואה גבוהה מעל 4.5%, ה־NFCI עובר לערכים חיוביים, תביעות דמי אבטלה שבועיות עולות בחדות מעל 203 אלף, ואינדיקטור סאם מטפס מ־0.00. בכתבה על התרחישים לחזרת השוק הסברתי למה מיתון הוא ההבדל בין חזרה של חודשים לחזרה של שנתיים.

המסקנה שלי: לא ישן, אבל נוהג במבט במראה האחורית

אז האם הפדרל ריזרב ישן על האף? התשובה שלי היא שהוא ישן ב־2025, כשהוריד שלוש פעמים ריבית בזמן שהאינפלציה עוד לא חזרה ליעד, ושהוא התנמנם באוקטובר. וולר בעצמו כמעט אומר את זה. אבל היום הפד ער. הוא פשוט מאחר: בערך שלוש נקודות אחוז מתחת לכלל טיילור, עם ריבית ריאלית של פחות מאחוז, אחרי 67 חודשים של אינפלציה מעל היעד. זה פער אמיתי, אבל הוא קטן בהרבה מהפער של 1975 או של 2022.

ובכיוון השני, הטענה שהפד מהדק יותר מדי לתוך שוק נופל לא נתמכת כרגע בנתונים. התנאים הפיננסיים עדיין רפויים מהממוצע ההיסטורי, האשראי הכללי רגוע, ומה שנשבר הוא בעיקר תמחור של מניות ה־AI. הסיכון הזה אמיתי, אבל הוא עוד לפנינו.

המסקנה שאולי לא מתבקשת היא שהבעיה של הפד היום היא לא האיחור עצמו אלא חוסר הסיפור. כשהיו"ר מסרב לאותת וחברי הוועדה מאותתים במקומו, השוק הוא זה שקובע את המדיניות בפועל, דרך התשואה לשנתיים, והוא עושה את זה בתנודות חדות. לדעתי, הדבר הכי מסוכן עכשיו הוא לא חצי אחוז בדצמבר. הוא העלאה בדצמבר, הורדה באביב והעלאה שוב בסתיו, כלומר חזרה לדפוס של ברנס. אם הייתי צריכה לבחור נתון אחד שיכריע אם הפד יתברר כמי שהתעורר בזמן או כמי שישן על האף, הייתי בוחרת את ציפיות האינפלציה לטווח ארוך, ה־5y5y ושאלת חמש השנים של מישיגן. כל עוד הן מחזיקות, האיחור יעלה כסף אבל אפשר לתקן אותו. אם הן יישברו, נדבר על שנות ה־70 ולא על 1994.

זה לא ייעוץ השקעות.

מה חשוב לזכור?

  1. הפד הוריד ריבית ב־2025 שלוש פעמים, ל־3.50%–3.75%, והעלה בספטמבר 2026 ל־3.75%–4.00%. וולר עצמו אומר שצריך לבטל את ההורדות של 2025.
  2. אינפלציית ה־PCE נמצאת מעל 2% כבר 67 חודשים ברציפות, והסופר־ליבה האיצה באוקטובר ל־0.45% בחודש.
  3. לפי החישוב שלי, הריבית נמוכה בכ־1–3.5 נקודות אחוז מכל הגרסאות של כלל טיילור. זה פער אמיתי, אבל קטן בהרבה מהפער של 1975 או של 2022.
  4. שוק האג"ח כבר הקדים את הפד: התשואה לשנתיים גבוהה בכ־0.9 נקודות אחוז מהריבית, ושלושה בנקים גדולים צופים העלאה בכל אחת משלוש הישיבות הקרובות.
  5. התנאים הפיננסיים עדיין רפויים לפי ה־NFCI, ולכן הטענה שהפד מהדק יותר מדי לא נתמכת, נכון לאמצע נובמבר.

מה עדיין לא ידוע?

  1. כמה מהאינפלציה נובעת מסעיפים בודדים, אנרגיה וטכנולוגיה, וכמה ממנה רחבה. הפער בין הממוצע הגזום (2.3%) לליבה (3.1%) עוד לא הוכרע.
  2. איך וורש יתקשר את ההחלטה של דצמבר, והאם יסכים לאותת על ינואר, כמו שוולר מבקש.
  3. האם ירידות ה־AI יחלחלו לאשראי ולתעסוקה. מדדי התנאים הפיננסיים עוד לא משקפים את השבוע האחרון.

אילו נתונים כדאי לעקוב אחריהם?

  • 25 בנובמבר: מדד ה־PCE לאוקטובר והממוצע הגזום של דאלאס. מוסלם מעריך ליבה של 3.2%.
  • 8–9 בדצמבר: החלטת הפד, תחזיות הריבית החדשות ומסיבת העיתונאים של וורש.
  • 10 בדצמבר: מדד המחירים לצרכן לנובמבר, ובעיקר הסופר־ליבה.
  • באופן שוטף: התשואה לשנתיים מול ריבית הפד, ה־5y5y, ציפיות מישיגן לחמש שנים, ה־NFCI ומרווח האג"ח בתשואה גבוהה, ותביעות דמי האבטלה השבועיות.

יצירת קשר

תשאירו פרטים, ואני אחזור אליכם בעצמי

תסמנו מה מעניין אתכם ואיך נוח לכם לשלוח: במייל או בוואטסאפ. ההודעה נפתחת אצלכם, אתם לוחצים "שלח", ושום דבר לא נשמר באתר. אני עונה לכל אחד ואחת בעצמי, עם התאריך של המחזור הקרוב וכל הפרטים. ואם זה בשביל הקהילה: החודש הראשון ב־60 ₪ במבצע, ואחר כך 300 ₪ לחודש.

משאירים פרטים? חודש בקהילה ב־60 ₪ בלבד

חודש בקהילת הדיסקורד ב־60 ₪ בלבד

ארבעה חדרים, הכנה יומית ליום המסחר ושיחה חיה. אני חוזרת לכל פנייה באופן אישי עם פרטי ההצטרפות.

שדות שמסומנים ב־כוכבית הם שדות חובה.

במה מתעניינים? (חובה)

כשתלחצו "שליחת הפרטים לאפרת", הפרטים יישלחו ישירות למייל של אפרת ולא יישמרו באתר. בכפתור הוואטסאפ ההודעה נשלחת מהאפליקציה שלכם אל 050-756-0642. מדיניות הפרטיות.